http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318Once in a lifetime, Means there is no second chanceheCopyright 2026 - 0PTiMiSTiC KiM +. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/18/33/43/433318/misc/13534762.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14286779<div align="right" dir="rtl">אז נסעת לראות עולם, נסעת רחוק ממני כמה שאפשר השארת אותי עם כל הדברים שלנו, הרגשות, המחשבות, התוכניות, האהבה. השארת אותי עם כל מה שהיינו עושים בכל יום, בכל שעה, עם הבגדים, הריחות, כל ההרגלים השארת אותי לבד. אתה אומר שאין לך אפילו את הזמן לחשוב על הבית, אני חלק מהבית שלך. זה מכוער להגיד, זה אפילו נוראי, בהתחשב בעובדה שענית את זה כתשובה למה שרשמתי לך; "רק שתדע שאני עדיין שלך." אז הנה אני, מתוודה, נאבקת עם עצמי במיטה, בעיניים אדומות, נפוחות, עברו כמעט שלושה חודשים, אבל מי סופר את הימים... לא נשמע לי הגיוני להמשיך לחיות במקום שלא מרגיש כמו הבית. מפחיד אותי להבין שהבית שלי הוא אתה, ולאן שלא תלך, הבית שלי איתך, כך גם הלב שלי.. למה זה ממשיך להיות ככה? למה אתה פשוט לא הולך, כמו השאר... למה אתה ממשיך להיות הבית שלי, המאהב, המשפחה, החבר הכי טוב... איש הסוד שלי, הגבר שלי, שיודע לקרוא אותי? איך העזת להשאיר אותי ככה עם כל ההרגלים שלנו, עם כל הדברים, הרגשות, המחשבות, התכניות, האהבה. השארת את הכל, לקחת תיק, והלכת. </div>Sat, 21 Feb 2015 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14286779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=14286779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14285166<div align="right" dir="rtl">הרגע הזה נשמאס לך, ואתה רק רוצה לברוח ולהתחיל חיים חדשים... להכיר אנשים חדשים, מקומות, הרגלים, מאכלים, רגשות, להיפתח מחדש, להקשיב לסיפורים שונים, להבין שמה שהיה עד עכשיו הוא קצה הקרחון, ויש עולם שלם בחוץ שמלא בכל- כך הרבה אנשים מגוונים. אם איי פעם היה לי את האומץ לקום וללכת. אם רק היה לי אי פעם את האומץ לחשוב על עצמי במקום להתעסק ברגשות של אחרים. התמוטטתי. לא בגללכם, לא כי הראתם לי כמה לא אכפת לכם כשהכי הייתי צריכה. התמוטטתי, כי אכזבתי את עצמי, נתתי לעצמי ליפול ולהגיע שוב לאותה התעלה חשוכה. אבל לפעמים זה מרגיש כאילו אם לא תיפול הכי חזק לא תצליח לעלות לעולם. פעם אחת שיהיה לי האומץ. להתחבר. להקשיב. להסתכל. לתת. קצת לעצמי, ורק אחר- כך לאחרים. .</div>Wed, 18 Feb 2015 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14285166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=14285166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14283831<div align="right" dir="rtl">כבר חודשיים ו6 ימים שאתה לא כאן. אבל מי סופר... לא אני.... כבר חודשיים בלי החיבוק, המגע, הקול שלך... בלי הבוקר טוב, בלי השיחות הארוכות על החיים ומה הלאה... בלי החפירות, הריבים המטופשים על מי אוהב את מי יותר, מי מקנא יותר... בלי האהבה שלך. חודשיים שלא ירדתי על הצחוק שלך חודשיים שלא רקדתי איתך במועדון כאילו אנחנו בסטפ- אפ חודשיים שלא שכבנו כמו בסרט פורנו. חודשיים שלא ראינו ביחד סרט בקולנוע ומתלהבים כאילו אנחנו בתוכו, זה בלתי אפשרי. נשברתי. שמישהו יפסק את הכאב הזה. אני לא רוצה לאהוב אותך יותר. זה שקר, כי כל מה שאני רוצה זה אותך כמו פעם, כשבבוקר היינו עצלנים מדי לקום והעדפנו להישאר במיטה למרות הקיץ שבחוץ ואז הייתי מתעצבנת עלייך למה בזבזנו יום כזה יפה במיטה, כשהיינו נוסעים עם הטרקטורון בצהריים, שותים תה מתחת לעץ באחת החורשות, כשהיינו מכינים שקשוקה בארוחת הבוקר והיית מתעצבן עליי שאני חותכת את העגבניות לאט מדי, שהיינו יושבים סתם ככה ומעשנים נרגילה בפרגולה בחוץ, או יושבים בג'קוזי רק כי אנחנו יכולים... שלוש שנים עשינו את זה. ורק את הבוקר האחרון שלנו ניצלנו בשמש, במקום להיש</div>Mon, 16 Feb 2015 00:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14283831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=14283831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14282560<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת אותך כמו שמעולם לא אהבתי. אני לא מצליחה לרגע אחד לשכוח ממך וזה מטריף אותי. כבר 58 ימים שהנוכחות שלך לא כאן. הרוח שלך זה כל מה שנשאר ממך. הריח? הוא כבר לא נמצא. המגע? הלוואי הוייתי מצליחה להיזכר איך הוא מרגיש, השארת מאחוריך רשימה של זכרונות ורגשות עוצמתיים. חלקם מבינים, חלקם כועסים, ואף מאוכזבים. אבל הכל עטוף באהבה אחת גדולה. הוא שונא את זה שהוא התחליף שלך. הוא שונא את זה שכשתחזור ותקרא לי, אני אבוא כמו כלב שנאמן לבעליו. ואני שונאת את זה שהוא צודק. אני לא רוצה, אבל אני כן, אני אפילו לא מנסה לשכוח, לא מנסה להפסיק לאהוב, מהפחד שאולי יום יבוא ותחזור, אולי יום יבוא ונהיה ביחד. המחשבה הזאת לא מרפה ממני. זה לא פייר. אני לא רוצה לאהוב אותך יותר, אבל לא באמת... אני לא רוצה להיות חלשה מולך, לא רוצה שתשלוט בי עוד. רוצה רק את החופש שלי ממך, להיות חזקה ואיתנה מולך. לדעת להגיד לך לא, לעמוד על שלי, לא לתת לך את החופש שנתתי עד עכשיו, ולתת לעצמי להיות. גם לי יש חלומות. שמישהו יעזור לי ויגיד לי מה התרופה, כי הזמן לא עוזר. הזמן רק עובר, בלי לשנות דבר. כל וים עובר וז</div>Fri, 13 Feb 2015 17:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14282560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=14282560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14282176<div align="right" dir="rtl">אז עבר הרבה זמן... אולי יותר מדי זמן. אבל כדי להגיע למקום שאליו אתה רוצה להיות בו צריך להתחיל לעשות את הצעד הראשון... אם תינוק מסוגל להתחיל לצעוד, אין סיבה שילדה בת 21 לא תהיה מסוגלת. הוא עזב. נעלם כאילו מעולם לא היינו, 3 שנים של אהבה הוא השאיר אחריו עיר שלמה שנחרבה. מעולם לא הרגשתי כל- כך בודדה. נטושה. חלק ממני כבר לא נמצא, חלק ממני רואה עולם, ואני תקועה כאן. לפחות ככה זה מרגיש לי, כאילו הוא נטש. הוא כנראה לא אהב כמוני, אם הוא היה אוהב כמוני, לא הייתי מרשה לעצמי. הוא כנראה אהב את עצמו יותר. רק חבל שגם אני אהבתי אותו יותר. כבר חודשיים אני מתהלכת כמו רוח רפאים וזה לא שלא מתחילים, אפילו מתחילים יותר מדי. אחד כל יום - בממוצע. לא מתלהבת מזה, לא מתרגשת מזה. טיפשה. רוצה רק אותו, שיחזור. אבל מצד שני, לא מגיע לו אותי, נתתי לו הכל והוא רק הבין שתמיד אהיה שם, כי זה נכון. אז במקום לחבק אותי ולשמור עליי, הוא ניצל את זה, והלך לחיות בלעדיי. כנראה שהוא לא אהב כמו שאני אהבתי אותו. כנראה שהוא אהב את עצמו יותר. הבעיה היחידה היא שגם אני אוהבת אותו יותר. תן לי להשתחרר ממנו. </div>Thu, 12 Feb 2015 21:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=14282176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=14282176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13714594<div align="right" dir="rtl">כשאתה קולט כמה שינית בעצמך מבלי להבחין בנעשה... כשאתה מבין את הדרך, אבל לא רואה את התוצאה... כשאתה פתאום עומד לבד בתוך השממה. כמה טעויות נעשו, כמה שריטות נחרטו. זה מטריף לראות פתאום עולם חדש, עולם שבנית בעזרת כל הכאב, הבלבול, החוסר וודאות. פתאום אני עומדת שבורה. אחרי שבניתי את עצמי כלכך הרבה שנים. אני עומדת שבורה, כמעט חשופה לעיני כל, מבלי לדעת איך הגעתי לכאן. טוב לי איתך, כמו שמעולם לא היה לי. זה לא ישתנה. אבל איפה אני? איפה כל השאר? אבדתי. אני אפילו לא מחשיבה את עצמי כאישיות... היא נעלמה מתוכי. אני כבר הרבה פחות מישהי, חזרתי לגיל 14, ילדה מבולבלת חסרת ביטחון, ילדה שמותר לה. (אבל בעצם אסור לי) מחקו ממני הכל. אני מחקתי. כשאני בתוך כל הבלאגן של עצמי, איפה מתחילים? האדישות התגברה כבר ממילא.</div>Fri, 22 Mar 2013 17:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13714594http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=13714594http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13439995<div align="right" dir="rtl">אז כשאתה בורח החוצה כדי להשיג מעט אוויר לנשימה, אתה מתחיל לשוטט ברחוב ללא מטרה מלבד השפיות... ובכל מקום זה נכתב, בכל פינה אפשרית, ואז אתה מבין שגם אז אין לאן לברוח, כי זה הכל שלך, זה קשור אלייך ואין מקום להסתתר בו, כי זו המציאות שלך. השם נכתב באותיות שחורות על גבי דף לבן, ובכל פעם שאתה קורא מודעה, אחר מודעה אתה לא מצליח לעצור את הדמעות. הוא שלך, והוא נלקח ממך. רק עכשיו אתה מסוגל להבין את העוצמה של באמת לאבד בן אדם, ולא כי פגעת בו, אלא כי הוא איננו.&lt;br/&gt;-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Wed, 29 Aug 2012 17:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13439995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=13439995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13436115<div align="right" dir="rtl">לקרוא לך אמא כבר לא מרגיש נכון ואמיתי... את כבר לא אמא. לפחות לא שלי. את סתם אישה שהפכה לזרה. אני רוצה את אמא שלי בחזרה.</div>Sun, 26 Aug 2012 22:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13436115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=13436115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13409230<div align="right" dir="rtl"> THE TRUTH IS... I HATE BEING YOUR GIRLDFRIEND. אני שונאת את העובדה שאתה עושה השוואות ביני לבין מישהי שבכלל לא אהבת. אני שונאת את העובדה שאני צריכה לסבול את זה שהיא תמיד תהיה שם. אני שונאת את שאתה לא יודע איך לדבר כשזה מגיע לנושא הזה. אני שונאת את זה שאתה מעז להגיד שאצלך זה יותר גרוע כשמדובר באקסים שלי. אני שונאת את זה שבגדת. אני שונאת את זה שאתה מעז לבגוד. שונאת.</div>Fri, 10 Aug 2012 11:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13409230http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=13409230http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13408606<div align="right" dir="rtl"> . IF YOU HATE YOURSELF CHANGE IT . FACT.</div>Thu, 09 Aug 2012 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (- 0PTiMiSTiC KiM +)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=433318&blogcode=13408606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=433318&blog=13408606