הלכת, ואיתך גם השקט הלך...
הם מקיפים אותי בכל פינה, תוקפים, הם כ"כ אגרסיביים
ואני לעומתם קטנה, עדינה, מזערית...
אני לא מסוגלת להגן על עצמי מפני המון סוער
וכשהיית ריסנת את כל מי שניסה להתקרב
היית השומר שלי.
עכשיו אני מלאת סדקים,
סדקים שאני בספק אם יש מישהו שיוכל איי פעם למלא
אני משתדלת להמשיך הלאה, יש בי את הכוח הזה.
כל הטירוף שהולך פה לא מקשה עליי מלשכוח אותך,
בכל יום קמים בתקווה שיהיה טוב יותר, קמים במטרה להישאר בחיים...
קמים בשביל לראות עולם, להתפתח, לאהוב, להתגעגע...
לחוות.
מחוסרת כוחות, נותרתי בדרכים.
הסיבה היחידה שאני ממשיכה היא כי אני חייבת,
ואם היתה לי האפשרות, הייתי נוסעת ולא עוצרת לעולם,
לא עוצרת עד שהיית נעלם.
נשבעת לך שנגמר לי הכוח
נשארה לי נשימה אחרונה,
החוורתי, החיוך נעלם, העיניים מעולם לא היו עצובות יותר
כאובות יותר.
אני לאט לאט נגמרת.
10