סיימתי טירונות.. של 3 וחצי שבועות..בזיקים..
פלוגת יובל..
נפלתי באוהל עם חברה טובה שלי ובגללזה הטירונות עברה מעל למצופה
הוכחתי את עצמי והכרתי את עצמי
הכרתי 18 בנות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת.. ויצאתי בכיתה הכי הכי טובה במחלקה שלנו
אני גאה בי ובנו
ומאושרת מעל לכל.
בפעם הראשונה בחיי יש לי דמות להערצה..ממש מודל לחיקוי וזאת המ"מ שלי.
היא בין בני האדם הכי מרשימיםשאי פעם יצא לי לפגוש והזכות היא כולה שלי.
למדתי להישתנות ולשנות את עצמי ועל זה אתן לי ח"ח(:
במבט לעתיד-
אני הולכת להיות ביחידת ההסרטה ..מפיקת סירטי וידיאו בפיקוד העורף
מבין 400 הבנות של הפלוגה שלי (ועוד כמה מהצד) רק אני ועוד מישהי נבחרנו לזה(:
אני הולכת להיות באחד מהתפקידים הכי מעניינים בצה"ל ועל זה יש לי להודות לאלוהים.
מילה לסיכום-
היה חלום,היה מצחיק,היה קשה,אבל נפלה בחלקי הזכות להיות בפלוגת יובל.
ה-פלוגה שלי.
לעשות את זה שוב?
לא הייתי מהססת.
(: