אני זוכרת את היום שניכנסתי למקום הזה .. חסרת ציפיות לגמריי .. רק במקרה ליוותי חברה ואמרתי ש... וואלה..אולי סוף סוף בפעם הראשונה בחיים שלי אמצא עבודה קבועה.. שאיתה אוכל להרוויח טיפה כסף.
כל העולם הזה היה כל כך רחוק ממני בעבר.. וכששאלו אותי אם יש לי ניסיון עניתי שכן...
למרות שבחיים לא החזקתי מגש..
ופתאום.. חדר בי כ"כ רצון כן להיכנס למקום הזה.. ולנסות ..
את שלוש ההתלמדויות שלי אני לא זוכרת ממש טוב ..
רק בעיקר את הקטעים שניסיתי לעמוד בציפיות של כולם...
וכמובן להחזיק מגש...עמוס בדברים.
זה היה נראה לי כ"כ משימה בלתי אפשרית בשבילי.
אני זוכרת שממש התלהבו ממני שם...וזה מה שעוד יותר דחף אותי ואת הרצון שלי להצליח.
המשמרת הראשונה הייתה סיוט.
בכיתי..בכיתי מרוב לחץ ובילבול..
החלטתי שאחרי סוף השבוע אני לא אחזור לשם יותר.
והנה...
אני כאן אחרי כמעט חצי שנה.
שהרווחתי בה קרוב ל 11,000 אלף שקלים.
ממלצרות בלבד.
מטיפים בלבד.
כמובן שלא נשאר לי הכסף...ממש אפסית מהסכום נשאר לי..
וכמובן שהיו חודשים שעבדתי כמו מטורפת.
בוקר ולילה..
אבל...
היום כשאני עוזבת.
אני עוזבת בית.
אני עוזבת משפחה.
אבל מקום מפלט? זה תמיד היה ותמיד יהיה.
אני לא אשכח את הרגעים שבאתי לשם בוכה...וכולם פשוט הושיטו לי יד... וכתף להישען עליה.
מסתם אנשים של עבודה הפכנו למשפחה.. לחברים .. למשהו אמיתי ומיוחד(:
כשרציתי שקט תמיד פניתי לשם ..
כשרציתי חיבוק חם ואוהב תמיד הלכתי לשם.
כשנשבר לי הלב, או שהתייאשתי מעצמי, ומהחיים, הם תמיד היו שם.
יותר מהחברות... או מהידידים.
הם הדבר הכי מיוחד שיצא לי להכיר.
אני לא אשכח את הימים שהיינו עושים רק כיף בסגירות... עם הקצפת... והנקיונות.
ואני לא אשכח את ישיבות הצוות שאני ועדי היינו מחליפות מבטים כי רק אנחנו מבינות מה כ"כ מצחיק בבוסית שלנו.
ובעיקר?
אני לא אשכח את הלקוחות.
שכל כךךך התחברתי אליהם.
הלקוחות הקבועים...שיוצא לנו להחליף מילה.. ושיוצא להם להשים לב מתי אני עובדת ומתי לא.
ואת כל העידודים שלהם לגבי הצבא שעומד לגנוב אותי מהם..
אני לא אשכח את זה!!!
כנראה שלעבוד בעבודה שכייף בה.. זה באמת משכיח מכל העיניין של הכסף.
מצאתי שם משפחה אמיתית..יד תומכת..והרבה הרבה אהבה גדולה במקום אחד קטן.
הלוואי שבצבא אני אקבל אישור עבודה.
ישר אחזור לשם ואני יודעת שאתקבל בידיים פתוחות.
ואני יודעת ששם אמצע את קרן האור שאני בטח אחפש.
אני מאושרת שנפל בחלקי להתמודד עם הפחד של לא להצליח בעבודה הזאת
ולהפוך לאחת הוותיקות שם..אחת הטובות(: אני גאה בעצמי!!
ומעל לכל..אני מאושרת שנפל בחלקי להצטרף לבית הקפה הזאת...בית קפה שהלקוחות מבחוץ לא מבינים...כמה טוב להיות חלק ממנו.
ושזה לא רק מקום של אוכל..
זה מקום של אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
