The Medicine Show
Distill the life that's inside of me |
כינוי:
Pennyroyal T מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
ok ok ok
אוקי. הנה אני כאן שוב. אחרי פגישה עם פסיכיאטר חדש ופסיכולוגית שלא רוצה לקבל אותי בגלל
הליכים בירוקרטים ובלה בלה בלה. אני לא מבינה את האנשים האלו. אין בהם טיפת חמלה? הגעתי לשם כיצור שבור, מעורר רחמים ומסוכן לעצמו בכל דרך שהיא, והם לא הסכימו לטפל בי- בגלל שאין מכתב חתום מהאם.
ינעל ראבק, את אמא שלי- לא ראיתי/דיברתי/שמעתי ממנה 11 שנים, היא גרה בחו"ל- ויש סיכוי שהיא כבר לא בין החיים.
אידיוטים.
אז שמתי פעמי לפסיכיאטר אחר עם ההמלצות מהאבחון היקר שעשו לי שעלה יותר מאלף שקל (תודה סבתא וסבא!)
הוא היה נחמד. שוחחנו איזה שעה, אני חושבת שהוא הקל בחומרת המצב ולא שם לב לכמה המצב גרוע באמת.
הוא הוריד לי את כל התרופות שהייתי לוקחת בעבר-
ושם לי רק, לוסטראל. הוא חשב שאני סתם בחורה מפגרת שיש לה "דיכי" לדעתי, בגלל שהחתול נדרס או החבר בגד או משהו כזה. מרתיח. אבל אמנם אני חושבת שזה גם בגללי. הוא שאל אם כרגע אני רוצה למות ועניתי שלא כי פחדי שישאפזו אותי שוב- למרות שכל כך רציתי פשוט להתפגר באותו הרגע. גם לא סיפרתי לו מה קרה לפני חמש שנים בערך, שאשתו של אבא מצאה אותי על המעקה בגג של הבניין, ביום עם גשם וברד, רק עם חולצה ותחתונים..
לוסטראל דבר כזה חלש, נראה לי יותר מפרוזאק אפילו- אולי אפילו זה פלאסיבו?
אני לוקחת את זה כבר כמעט חודש, ושום דבר לא משתנה.
כוסעמק!
כרגע התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, אני חייבת את הכסף דחוף אז לקחתי כל חרא שמצאתי.
עבודת מטבח, פיזי בעיקר וזה קריעת תחת. ככה שיוצא שאני חוזרת הביתה מתקלחת והולכת לישון.
עכשיו אני מבינה למה אנשים מתכוונים שהם אומרים "אין לי זמן/שכחתי לאכול".
נראה מה יצא מזה.
להת' בנות
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
