אני כותבת לך למרות שאני יודעת שלא תקראי את המכתב הזה אף פעם.

אבל אני כותבת כי אני חייבת להוציא את הכל החוצה, כי בחופש היה לי זמן להבין ולחשוב על הכל.

רציתי להגיד לך שאני בחיים לא אסלח לך!

אני לא אסלח לך על זה שגררת אותי למטה למרות שידעת באיזה מצב רגיש אני נמצאת!

נכון.. זאת לא הייתה רק את שעשתה את זה, ואם אני זוכרת טוב זה היה אפילו רעיון שלי..

אבל את לא עצרת אותי. את לא היית חברה!

וכשחשבתי לעצמי: "למה אני עושה את זה?!" את היית שם בשביל להגיד לי:

"את מתנקמת באופיר על זה שהלשין עלייך, ובבנים בגלל שנענשנו בגללם בתחילת שנה!" ואני בלעתי את כל התירוצים. אני האמנתי לך.. בטחתי בך!

למרות שבכלל לא כעסתי על אופיר, זאת את שגרמה לי לשנוא אותו, אולי בהתחלה כעסתי עליו

אבל זה עבר לי כשהבנתי שזה היה לטובתי. רציתי להודות לו על זה שהוא סיפר למיה, זה הקל עליי!

את ניצלת אותי, את התמימות שלי, את ידעת שאני לא אשאיר אותך לבד. ידעת שאני לא אהיה מסוגלת..

פשוט היית צריכה אותי, אז השתמשת בי.

אבל אני תמיד הייתי שם בשבילך, הקשבתי לכל הזיוני שכל שלך, ולשטויות שהאכלת אותי,

בגללך שכחתי מי באמת החברות שלי! גרמת לי לחשוב שהן מגעילות ושלא אכפת להן ממני..

אולי לא אמרת את הכל במילים האלה אבל לזה זה הוביל!

זה הכל היה תוכנית שלך, רצית להפריד אותי מכולם, כדי שאני אהיה רק שלך. כי אפ אחד כבר לא אהב אותך!

אבל כשאני הייתי צריכה אותך, והייתי באה לדבר איתך, לשתף אותך היית קוטעת אותי ומדברת על עצמך.

ואת יודעת מה הכי עצוב?! שאת לא תמיד היית כזאת. בהתחלה היית ילדה מדהימה שכולם אהבו. באמת.

כי אם לא היית כזאת אז לא הייתי טורחת להכיר אותך מההתחלה.

אבל אז משהו השתנה בך, אני לא יודעת מה. כי אני לא ראיתי את השינוי הזה.

פתאום כולם הזהירו אותי ואמרו לי להתרחק ממך, אבל אני לא הקשבתי.

אני אמרתי להם שכנראה הם לא מכירים אותך מספיק, ושאני באמת יודעת מי את.

אבל מסתבר שהם צדקו ואני טעיתי. ובשלב מסוים גם אני ראיתי מי את.

אבל אז כבר לא ידעתי איך להגיד לך את זה ולהתרחק בלי שתיפגעי.

לא יכולתי לעשות לך את זה כי ידעתי שאני החברה האחרונה שנשארה לך.

וגם בעניין הסיגריות. חזרתי לעשן הרבה לפני שאמרתי לך. סיפרתי לך כדי לתת לך עוד צ'אנס.

כדי שתוכלי להוכיח לי שאת באמת חברה ותגידי לי להפסיק. אבל במקום עודדת אותי להמשיך.

אכזת אותי. באמת. אבל את יכולה להשתנות. לחזור להיות מה שהיית.

אל תתני למי שאת להפריע למי שאת יכולה להיות! אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, אבל זה נכון!

אני באמת מאמינה שאם תרצי את תצליחי.

חבל שאין לי את האומץ לתת לך את המכתב. בעצם יש לי אומץ לתת לך את המכתב.

אין לי אומץ להתמודד איתך אחר כך.. אני לא אוהבת לריב.

יכול להיות שהמכתב נשמע תוקפני, אבל זה רק כי אני נסערת כרגע. הוא אמור לתת ביקורת בונה.

וכרגע את לא בן אדם שמסוגל לקבל ביקורת.