אופ נמאס לי מעצמי! אני אפ פעם לא מפנימה את מה שאומרים לי - בעצם אני כן מפנימה אני פשוט לא מיישמת!

מה לעזאזל לא בסדר איתי?! אני יודעת להבדיל בין טוב לרע, אבל איכשהו אני תמיד בוחרת ברע!

זה התחיל שנה שעברה ממש בתחילת שנה, כשמאי הגיעה לפנמייה. ידעתי שהחיבור של שתינו הוא רע אבל בחרתי להיות איתה בכל זאת. בהתחלה זה היה סתם להבריז מביה"ס, ואז היה את הגרפיטי הזה שעשיתי איתה על כל החדר כביסה וכתבתי שם שמות של ילדים שלא קשורים, רק בשביל לצחוק.. ואז כשסיפרנו למדריכים שאלו היו אנחנו, אני הבטחתי!

הבטחתי להם שזה לא יקרה שוב! ובאמת הייתה לי מגמת עלייה בביה"ס ובהתנהגות בפנמייה.. כמובן רק אחרי שמאי הורחקה. ואז כביכול כבר לא הייתה עליי השפעה רעה. אבל אז החלטתי לברוח מהפנמיה, ועוד לאן?! כמו ילדה מטומטמת נסעתי למאי! ויום שלם כל הפנמיה חיפשה אותי, הם היו בטוחים שעשיתי לעצמי משהו, כי יום לפני הייתי קצת מדוכדכת.

ואז שוב כשחזרתי אחרי השעייה והייתה לי שיחה עם רות (המנהלת) מיה (הרכזת) שירן ובועז (המדריכים), התנצלתי והבטחתי שזה לא יקרה יותר! ושוב. עשיתי שיפור גדול, עד שבהכנות למסיבת סופ שנה עשיתי עוד גרפיטי, ואז בשיחה כמו תמיד טענתי שפעלתי בלי שיקול דעת.. זה נכון! אבל זה כבר לא תירוץ.. והפסדתי את תעודת ההערכה שהייתי אמורה לקבל.

אח"כ יצאנו לחופש הגדול, וחזרתי למחנה הכנה (מין מחנה קליטה לחניכים חדשים) גם כדי לא להיות בבית וגם כדי לעזור עם כל הלחץ של החדשים.. ושוב פעם הצלחתי להרוויח את האמון של המדריכים בי.. במחנה הכנה פגשתי את לידור - מה שאח"כ

התברר כהשפעה הרעה החדשה שלי. בינתיים יצאנו לחופש הגדול וניתקתי את הקשר עם לידור וחזרתי לחברים הישנים והטובים שלי. ובתחילת השנה הכל התנהל כמו שצריך, מבחינת הכל! הקשר שלי עם המדריכים התהדק, הלימודים שלי היו טובים, והלך לי מעולה מבחינה חברתית! עד חנוכה, שהיו העברות חדרים ושיבצו אותי עם לידור. ולאט לאט בלי ששמתי לב היא הפרידה אותי מכל השכבה, וסכסכה ביני לבין החברות הכי טובות שלי!

זה לא הסופ.. עכשיו מגיע עניין ההסקות. (הסקה - למי שלא יודע זו המערכת חימום של הפנמייה, זה שתי מוטות ברזל לאורך כל המסדרון). אנחנו בפנמייה - בכיתה ז' כשהיה לנו משעמם בלילה פיתחנו שיטה להשתעשע - דופקים על ההסקות ומשאירים את השכבה ערה כל הלילה. באותה שנה מיצינו את הבדיחה והפסקנו עם זה. עד שלידור הציעה לעשות את זה שוב, ואני כמובן הסכמתי. ועכשיו הסתבר שחוץ מלידור וממני (לפחות בהתחלה) זה כבר לא הצחיק אפ אחד. המדריכים נשארו כל לילה עד שתיים במסדרון כדי לנסות להשתיק את מי שדופק על ההסקות. והם היו כל כך בטוחים שאלה הבנים (כי ככה זה היה פעם) עד שכמעט בלי לברר הם הענישו אותם. הבנים קיבלו כיבוי אורות מוקדם ואת הנטל של התורנויות של כל השכבה במשך שבועיים.

בזמן שדפקתי על ההסקות, חיפשתי לעצמי תירוץ, למה לעזאזל אני עושה את זה?!  וכמובן שלידור הייתה שם בשביל לספק לי את התירוץ הזה: "את עושה את זה בשביל להתנקם בבנים! נקמה על זה שאופיר הלשין עלייך!" ואני קניתי את זה. למרות שבכלל לא כעסתי עליו. ה"הלשנה" שלו הייתה דווקא הקלה בשבילי. היא הפכה אותי לבן אדם מגעיל, שיקרתי לכולם, שיקרתי לחברים שלי למדריכים לא רק בעניין ההסקות, שחכתי לציין שבמקביל גם עישנתי.. היא גרמה לי לחשוב שאון - החברה הכי טובה שהייתה לי וכנראה גם שתהייה לי - לא רוצה להיות חברה שלי יותר. אז כל פעם שאון הייתה ניגשת אליי הייתי קרירה אליה, ולא נתתי לה את היחס שהגיע לה. אכזבתי אותה. את כולם. שוב. ועכשיו כבר מה שווה המילה שלי אחרי כל ההבטחות שווא שהבטחתי?!