"הכל בסדר ידידי?" שאל הבחור החרדי..."אתה נראה כאילו השמים נפלו לך"
אני בסדר גמור עניתי בקול חלש. מצטער, לא ידעתי שאסור לעשן פה, אני אכבה את הסיגריה.
הרגתי את הסיגריה על המדרכה והתחלתי לצאת לכיוון הרחוב. לפתע הרגשתי יד אוחזת לי בכתף "ידידי , אולי תרצה להכנס לשתות כוס מים?"
הסתובבתי לבחור . ניסיתי להסביר לו שאני בסדר אבל הוא התעקש לכן נכנסו יחד למבנה. נכנסנו לאולם גדול, גדול בצורה מוזרה כי מבחוץ לא נראה שהמבנה יכול להכיל אולם כזה גדול , זה נראה שהמבנה מבחוץ היה קטן מהאולם שזה עתה נכנסנו אליו. האולם הואר רק בעזרת קרני השמש האחרונים של אותו אחר הצהריים.באולם היתה במה גדולה וספסלים בשני תורים, ממש כמו בכנסיות "בוא, מכאן" כיוון אותי הבחור. נכנסו למאין מטבחון והוא מזג לי כוס מים . שתיתי מהמים וכשסיימתי הבחור פנה אלי שוב " אני גדעון , אני העוזר של הרב שמנהל את המקום הזה" . מה זה המקום מה בכלל שאלתי.
גדעון חייך למשמע השאלה " בשבילך זה בית כנסת כמו כל בית כנסת שאתה מכיר, בשבילנו זה יותר מקום תפילה לקבוצה המיוחדת שלנו"
מה כל כך מיוחד בקבוצה שלכם שאלתי בסקרנות , גדעון ביטל את השאלה בשאלה חזרה אליי " אז מה קרה ידידי , ספר לי , אולי אני יכול לעזור?"
עצמתי את העיינים ונזכרתי בחלום, נזכרתי בחייה שזינקה לעברי, נזכרתי ביער האפל והקודר ...
"היי, ידידי... זה בסדר... אתה יכול לסמוך עליי... אנחנו פה בשבילך"
אנחנו ?! , פתחתי את העיינים והסתכלתי מסוקרן. גדעון שתק ... הוא חיכה שאני אספר לו מה עובר עליי... לקחתי את הזמן לחשוב אם לספר לו
או לא , אחרי הכל ... חוץ מהרופא המשפחה שהיה אמור לעזור לי אף אחד אחר לא יודע , המשכתי לשתוק כמה שניות ולבסוף סיפרתי לו הכל.
כשסיימתי לספר הורדתי את החולצה והראיתי לו את הצלקות... גדעון התקרב אל הצלקות והביט בהן מקרוב...
"ואתה אומר שאין סיכוי שאתה גרמת לעצמך את זה מתוך שינה נכון?"
אין שום סיכוי
"מוזר , אולי תמתין כאן כמה רגעים ואני אלך לקרוא לרב?" . גדעון יצא מהמטבחון ונשארתי לבד, במטבחון היה מקרר ישן שרעש המנוע שלו החריש כמו משאית, בנוסף היה שולחן קטן מלוכלך, ובכלל נראה שמישהו לא ממש מתלהב לנקות את המקום הזה . יצאתי חזרה לכיוון האולם הראשי. עכשיו כבר חדרו פחות קרני שמש, המקום נהיה חשוך יותר, הבטתי בתקרה וראיתי ציור קיר גדול , זה נראה כמו יציאת מצרים ... התבוננתי בציור ונזכרתי בציור שבתקרת הקפלה הסיסטינית, גם פה כמו שם הציור כיסה את התיקרה הכיפתית. חשבתי לעצמי שזה מוזר שבבתי כנסת בישראל יש ציורי קיר, תמיד חשבתי שיש איסור לציורים כאלה כמו גם לפסלים ביהדות. נעמדתי במרכז האולם והבטתי למעלה, ככל שהמשכתי להביט בציור זה נראה פחות ופחות כמו יציאת מצרים ונראה יותר כמו אנשים נמלטים ממשהו, התמקדתי באנשים שנמלטים, הם נראו פצועים וחבולים, רובם היו מכוסים דם , הבעת פניהם היתה מפחידה והם נראו כאילו הם בורחים מהשטן עצמו. לפתע נשמע קול מאחורי...
"יפה, נכון?" הסתובבתי לאחור וראיתי איש גבוה לבוש שחור מכף רגל ועד צוואר , את פניו עיטר זקן שחור ועבה.
האמת שהציור קצת מפחיד, עניתי בגימגום קל. מה זה בכלל אמור להיות שאלתי?
"הציור לא חשוב כרגע האיש אמר בקול חמים , מה שחשוב זה מה שגדעון סיפר לי ואני חייב להודות שאני הזדעזעתי רק למשמע דבריו"
כן, בהחלט מזעזע הסכמתי באי נוחות
"אולי אדוני יראה לי ?"
הורדתי את החולצה ועיניו של האיש נפערו... הוא לחש משהו לגדעון והתקרב אליו, הוא הסתובב סבבי כאילו הייתי חפץ במוזיאון.
גדעון חזר עם נר גדול , אורו של הנר האיר את האולם לגמרי. אחרי כמה סיבובים סביבי התיישב האיש בספסל " בוא בני, שב איתנו" .
התיישבתי בספסל מול גדעון והאיש המוזר עם הזקן השחור... האיש הביט לתוך עייני ושיחק בזקנו כאילו חושב איך לפתוח את המשפט
"על סטיגמטה שמעת פעם?" שאל
לא, מה זה סטיגמטה? עניתי מסוקרן
"ובכן , סטיגמה הם הכינוי לפצעים שהופיעו על גופו של ישו בזמן צליבתו. במשך השנים הופיעו בהיסטוריה אנשים עם צלקות בדיוק באותם איזורים שבהם ישו נצלב"
איך הפצעים האלה הופיעו שאלתי
"זה העניין המיסטי פה, הם הופיעו יש מאין, לא היתה שום סיבה להופעתם, כך לפחות טענו אותם אנשים "
רגע רגע, אני רוצה להבין, אנחנו מדברים על ישו?! פאקן ישו?! מה זה קשור בכלל
"אני לא יודע בני, אולי אתה רוצה לספר לי " קולו של האיש המוזר נהיה רציני יותר
"אתה בטוח באמת שלך, כמו שסיפרת לגדעון כך הפצעים הללו הופיעו אצלך?"
כן כן , בטוח עניתי בהחלטתיות. פתאום שמתי לב שהאור היחיד באולם זהו אורו של הנר, נהיה מאוחר ושום קרן שמש לא חדרה למבנה.
אני מצטער אמרתי לאיש , אני חייב לזוז, אני פשוט... מוזר.. הזוי לי כל העניין הזה.. אני חייב ללכת ...
הסתובבתי ללכת כשראיתי שהאיש לחש משהו לגדעון , משהו במבטו הקפיא לי את הדם . החלטתי לברוח מהמהקום הזה כל עוד אני יכול.
נשפתי על הנר והנר כבה, רצתי לכיוון הדלת כאשר אור קלוש חודר לאולם ומאיר לי את הדרך. פתחתי את הדלת וברחתי משם לכיוון הרחוב.
נכנסתי הביתה ונעלתי את הדלת... חשבתי לעצמי כמה טוב היה אילו הייתי ישן עכשיו ליד מישהי, הייתי מרגיש בטוח לישון ליד מישהי שאני אוהב והיא אוהבת אותי, אני ממש לא רוצה ללכת לישון הלילה , יותר מידי דברים עברו עליי ובנוסף החלום ממשיך להכות בי בפלאשבקים .
ניגשתי למטבח ולקחתי כוס וויסקי , מהמקרר הוצאתי קוביית קרח אחת וניגשתי לבר , הוצאת את הג'ק דניאלס ומזגתי לכוס , מילאתי את הכוס
עד הסוף והורדתי את הכוס בכמה שלוקים. הרגשתי סחרחורת ונפלתי למיטה, נפלתי לישון!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עורב שחור לבן