האמת שלאחרונה אני לא מרבה לכתוב (וזה בלשון המעטה) פה , כנראה שזה בגלל שטוב לי
וכבר אמרו את זה לפני , לפעמים כשטוב לי אני לא יכול לכתוב.. וואלה זה נכון...
אז הנה , עכשיו אני יכול לכתוב כי שוב עננה של עצבות ביקרה בשמיים שלי היום.
אני בטוח שאף אחד לא יבין אותי עד הסוף , לא יבין למה אני יכול להיות עצוב מכזה דבר.
זה כמו שאדם משותק בכסא גלגלים ינסה להסביר לאדם בריא איך זה להתעורר כל בוקר עם ההבנה שהוא לא ילך יותר.
אז מה כל כך העציב אותי היום... מי שמכיר אותי כבר יודע שיש כמה דברים בודדים שממש יכול לבאס אותי.
אחד מהם זה כדורגל (אני מניח שבשלב זה הקוראים ישחררו אנחה קלה ויגידו , נו ... שאלה יהיו הצרות שלו) , אבל
כדורגל בשבילי זה הרבה יותר מסתם מספורט, וניוקאסל בשבילי ... זאת הילדות ... ויותר מכל זה.. אם היה לי אלוהים בשר ודם
זה אלן שירר (היום מאמן ניוקאסל) , אלן שירר זה האיש שבגללו בכיתי בפעם הראשונה מכדורגל , זה היה בחצי גמר אליפות אירופה
כשאנגליה הפסידו בפנדלים מול גרמניה ,אחרי החמצת הפנדל של גארי סאות'גייט ניגש שירר כמו מלך אמיתי לנחם את סאות'גייט
שמירר בבכי, המצלמה קלטה את אותו רגע רומנטי , אינטימי, בין שירר לסאות'גייט ול80 אלף איש באיצטדיון וומבלי , אני זוכר
שעמדתי בסלון מול הטלווייזה ממש קרוב לאבא שלי ובכיתי כמו ילד קטן. לא בגלל ההפסד אלא בגלל מפגן האבירות של קפטן מארוול , אלן שירר.
היום 13 שנה אחרי ושוב אני באותו מצב, עומד מול הטלויזיה ממש ליד אבא שלי ומוחה דמעה, שוב אותה רומנטיקה , אותה
תחושה שאין לי ממש מילים לתאר אותה, סוג של מחנק בגרון מלווה בצמרמרות רעה כשהמצלמה על אלן שירר מוחא כפיים לאותם
אלפי אוהדי ניוקאסל שמוחאים לו כפיים חזרה (איפה תרבות הכדורגל שלנו ואיפה התרבות שלהם, שנות אור).
אז האימפריה ששמה ניוקאסל יוניטד ירדה היום ליגה, אומנם ניוקאסל לא היתה שייכת למועדון 4 הגודולת בשנים האחרונות, אבל
כל אוהד כדרוגל אנגלי יגיד לך שיש משהו קסום בקבוצה הזאת, בקהל הנפלא , באיצטדיון סנט ג'ימסס פארק, בעיר הזאת.
תיזמון, זאת מילת המפתח , כששתי הקבוצות שאני אוהד לקחו אליפות בפעם האחרונה לפני יותר מחצי מאה , כששתי הקבוצות שאני
אוהד סובלות מאותה לוזריות מעצבנת ומרגיזה , כששתי הקבוצות שאני אוהד חוו ירידה בשנתיים האחורנות כששתייהן גרמו לי
הרבה צער ... ולמרות זאת.. אני עדיין ... בלא מובן המילה ... אוהב אותם, ופה זה כל הסוד של הכדורגל .
ורק אוהד אמיתי יכול להבין את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עורב שחור לבן