פתח תקווה

לאחרונה למדתי , יותר נכון למדתי בשלישית או ברביעית כמה המשפט " עד שאתה לא מאבד משהו אתה לא מבין כמה טוב הוא היה".

נראה שכל החיים שלי אני חי בהמתנה, לכל תקופה קשה בחיים שלי ייחסתי את העניין של "הכל יהיה בסדר"... חייתי תמיד בהמתנה לתקופה הבאה ותמיד קיוותי שהיא תהיה טובה יותר, אבל בכל פעם שעברתי לתקופה המיוחלת המשכתי עם התקווה לתקופה טובה יותר שתבוא אחרייה, וכך למעשה אני חי את חיי... תמיד בתקווה שיהיה טוב יותר בתקופה הבאה של חיי. כשחיים בצורה כזו מפספסים את החוויה של הרגע... כשמתעסקים באובססביות מה יהיה , מאבדים את ההנאה שבהווה, וברגע שמאבדים את זה , מתקשים לזהות את הכיף, או את האושר גם אם הוא רגעי. והאמת שהאושר הוא באמת רגעי , מי שאמר " החיים מורכבים מרגעים קטנים של אושר" צדק. הרי החיים זה רצף של חוויות , ולרוב לאיש הממוצע החווית הם בצד החרא של החיים ,נכון פה נכנס העניין של באיזה גישה אתה בא לחיים, אבל אי אפשר להתעלם שברוב הזמן אנחנו לא מאושרים. וזה לא משנה אם אתה עשיר או עני, מאוהב או שבור לב, החיים מורכבים מידי בכדי להיות בהם מאושר בכל רגע. אז מה שנשאר , לי לפחות , זה לשנות את הגישה לגבי החיים, להפסיק לחיות בהמתנה , לא כי זה לא חשוב לתכנן את העתיד אלא כי אני מפסיד את רגעי האושר שיש לי , ומה לעשות שהם כרגע באים במרוווחים גדולים מידי...