פתח תקווה

למחרת התייצבתי אצל הרופא משפחה , סיפרתי לו את כל מה שקרה לי .סיפרתי לו על איך גיליתי כל בוקר שריטות חדשות

סיפרתי לו שחיפשתי משהו במיטה שאולי פצע אותי , סיפרתי לו (והראית גם) שהציפורנים שלי לא חדות מספיק על מנת לעשות

שריטות כאלה, סיפרתי לו על ההחלמה המהירה של הפצעים ועל הצלקות שנוצרו . סיפרתי הכל בסדר כרונולוגי.

כשסיימתי לספר לו הרופא הביט לי כמה שניות ושתק. תוריד חולצה ושב על המיטה.

הורדתי את החולצה והתיישבתי על המיטה, הרופא הרכיב את משקפיו והסתכל קודם בצלקות מהשריטות הראשונות...

"ומתי אמרת שזה קרה שוב " שאל הרופא

השריטות בחזה ימין קרו בדיוק לפני שבוע ויום , השריטות בגב הופיעו ביום חמישי .

"תסתובב" אמר לי הרופא . הסתובבתי והרופא הביט בשריטות שבמרכז גבי ...

"תראה לי את יד ימין בבקשה " אמר הרופא בקרירות... הוא התבונן בשריטות שכבר היו בשלבי החלמה. התקרב לכדי עשרה סנטימטרים

לבחן את השריטות מקרוב . "אתה יכול ללבוש את החולצה ולשבת"

לבשתי חזרה את החולצה והתיישבתי מולו. הרופא הקליד כמה דברים במחשב ואז הפנה אלי את מבטו ושאל " אתה אומר שזה התחיל ביום שלישי

שעבר נכון? " כן עניתי בחוסר התלהבות ... הרופא סיים להקליד אך המשיך להביט בצג בעודו מצקצק בלשונו...

"תראה " הוא לבסוף חתך את השקט ואמר . " אני חושב שכנראה אתה באמת פצעת את עצמך בשנתך, דברים כאלה קורים , יכול להיות שמשהו מטריד אותך וזה מתבטא בחלום שאולי גורם לך לעשות את זה לעצמך" הוא שתק וחזר להקליד כמה מילים...

"אני ארשום לך משחה וחומר חיטוי ,תשתמש בהן כמה ימים , בנוסף אני רושם לך פה כדורי הרגעה טיבעיים, תקח אחד 20 דקות לפני השינה, זה יקנה לך שינה שקטה"

 

יצאתי מהמרפאה ונכנסתי לבית מרקחת להוציא את התרופות. המתנתי בתור ושקעתי במחשבות ... כשהיגע תורי הגשתי לרוקחת את המרשם והיא הביאה לי את המשחה ובקבוקון עם חומר חיטוי. חזרתי הביתה ונכנסתי למיטה, המחשבות עייפו אותי ונרדמתי...

שקעתי לתוך חלום , ובחלום אני הולך ביער קר חשוך וערפילי , אני לא מצליח לראות שבילים ואני מתחיל לרוץ לכל מיני כיוונים, לכל כיוון שאני פונה אני מרגיש שכבר הייתי במקום הזה, הכל נראה לי זהה. אחרי כ-10 דקות ריצה אני מגיע לקרחת היער, עיגול מושלם בקוטר 20 מטר.כשאני מגיע לאמצע העיגול אני מתיישב על האדמה, אני מתנשף ורואה את הקור יוצא מתוכי , אני מביט סביבי , הכל חשוך , מלא עצים ...

לפתע נשמעת צווחה , הדם שלי קופא , אני שומע רחשים שמגיעים מהאיזור שמולי ... הרחש מתגבר ומתגבר , אני רוצה לקום ולברוח אבל אני לא מסוגל לזוז, אני קפוא. הנשימות שלי מתגברות לנוכח הקולות שבועקים איפשהו מולי , אני מנסה להבין מה אני שומע, צעדים ... אבל לא של בן אדם, של חייה כלשהי , זה לא צעדים עכשיו זאת ריצה, חייה גדולה , אני מרגיש את האדמה מתחתי רועדת , אני נמתח ונושם במהירות , הגוף שלי מוצף אנדרנלין . אני עדיין לא מסוגל לזוז , אבל כלפי פנים אני מרגיש חי כמו שבחיים לא הייתי חי. אני מביט ישר וממתין בחוסר אונים, הרעש נהיה חזק יותר והצעדים מהירים יותר, זה כבר נשמע יותר כמו רכבת מאשר חייה. לפתע אני רואה זוג עיינים זוהרות , אני לא מספיק לעכל והחייה יוצאת בזינוק מהעצים ודוהרת לעברי , אני מנסה לקום ולא יכול, אני יושב משותק באמצע קרחת היער ולא מסוגל לברוח מהמוות שבא מולי, כשהחייה מגיעה אליי היא מזנקת לעברי ואני מאבד הכרה.  

אני מתעורר בבהלה מהמיטה שטוף זיעה קרה, אני מתיישב ומנסה להבין איפה אני נמצא ... הנשימות המהירות מחלום עכשיו ממשיכות במציאות... אחרי כמה שניות אני מבין שהכל היה חלום. אני נופל חזרה למיטה ועוצם עיינים. התמונה של העיינים הזוהרות של אותה חייה מופיעים ישר ... זכרון לאותו חלום ארור... אחרי שאני מסדיר את הנשימה ונרגע אני מרגיש לפתע כאב ביד שמאל, אני מרים את השרוול ואני רואה שהיד מלאה בדם.אני ניגש למקלחת ושוטף את הפצע, כבר ידעתי מה אני אראה, שתי שריטות חדשות, שוב צורה של צלב . אני תופס את הראש וצועק בקולי קולות.

 

אחרי שהשריטות עברו חיטוי ונמרחו במשחה החדשה התלבשתי ויצאתי החוצה, לקחתי את הסיגריות וירדתי למטה, התחלתי לצעוד . לא היה לי כיוון מיוחד, נתתי לרגליים שלי לקחת אותי לאן שהם רוצות, עכשיו המוח עובד, שהרגליים יקחו פיקוד, וכך זרמתי והלכתי כ15 דקות , הרגשתי כמו זומבי מנותק מכל מה שקורה סבבי... בזמן שהלכתי לא שמתי לב שהשמיים התכדרו והחל לטפטף, למעשה לא שמתי לב בכלל גם לטיפוף , רק כשהחל לרדת גשם חזק חזרתי לעצמי. ברחתי למכסה הראשון שראיתי, נכנסתי למבנה והדלקתי סיגריה... אחרי כמה שאיפות שמעתי מאחוריי קול

"היי בחור, אסור לעשן פה"

הסתובבתי וראיתי אדם חרדי ,מבטו היה זועם ומאיים. אך כשאר אותו בחור חרדי  התקרב אליי ארשת פניו התחלפו לדאגה...