שוב חוזר הניגון

עוד סופ"ש איננו שקט עבר על כוחותינו בסואץ (עליי, למתקשים).

ביום חמישי הייתה יומולדת 20 למלכה שלי, זוהר, הבחורה הכי מגניבה בעולם (אחריי כמובן) ובמקרה החברה הכי טובה שלי, וכיאה למעמד זה יצאנו לפאב סטודנטיאלי בעיר הקרובה למשככנו הדל.

התחלנו בשתיית בירה מתונה, וקינחנו בצ'ייסרים של וויסקי איכותי (או שלא.. אלפי בחילות בוקר אינן משקרות).

עוד הספקתי לפני השינה לשלוח לעמרי הודעה מלאת געגועים וקיטש.

אני באמת לא יודעת למה אני חוזרת ועושה את זה, וכנראה שלתרץ את זה באלכוהול זה כבר לא מספק.

בשישי בבוקר הספקתי לקבל ממנו טלפון ודיברנו לא פחות משעה (!!!).

בדר"כ השיחות שלנו מסתכמות ב- "בוא אליי"/"בואי אליי" ופתאום לדבר איתו למעלה משעה נתנה לי תחושה מוזרה ולא מוכרת משהו.

ניחא.

אולי עוד אני אתרגל, מי יודע.

שישי היה סולידי, לא משהו חריג,

מסיבה בקיבוץ,

יותר מידי אלכוהול,

יותר מידי הנגאובר,

יותר מידי סקס מיותר.

סולידי.

שבת היה אחד הימים ההזויים שלי.

בערב קיבלתי מאדון עמרי טלפון, והפעם בנוסח הרגיל- "בא לך לקפוץ?".

אמרתי לו שאגיע יותר מאוחר.

הוא מצידו אמר שהוא קופץ רגע לעבודה, אבל שאצא בסביבות 9 מהבית, כך שבסביבות 9 וחצי אהיה אצלו בקיבוץ.

אז זהו, שלא.

הכל הלך לפי התכנית, אני הייתי כהרגלי רחוצה ומבושמת, חסרת עכבות ובגדים תחתוניים,

ובדיוק כשהגעתי לשער הקיבוץ שלו קיבלתי טלפון ממנו מודיע לי שהוא יתעכב מעבר למצופה.

אוקיי, מה הלאה?

כן, הוא מציע שאקפוץ אליו לעבודה, נישב קצת ואז נלך אליו לדירה.

נשמע פרקטי?

שוב, לא.

העבודה שלו ממוקמת באיזו שהיא דרך עפר מפוקפקת באמצע כביש ראשי שכל גישה הגיונית אליה היא מקרית בהחלט, מה גם שהשעה המאוחרת, החושך, והעובדה שהיותי בחורה לא עזרו במיוחד.

בסוף החלטתי לצאת להרפתקה.

נשמע אופטימי?

אתם בטח מנחשים שלא.

אחרי 20 דקות של נסיעה ממושכת וחוסר יכלת משוועת לראות את דרך הקסמים הזו שאמורה להביא אותי לעמרי אני מתקשרת חסרת סבלנות וכמעט בוכייה לאדון עמרי להודיע לו שפרשתי ואני הולכת הביתה, והוא מצידו שוב מפעיל עליי את הקסם שלו (אררר.. שימות כבר) ומנסה להסביר לי איך להגיע.

לבסוף.. אני מצליחה בנס איכשהו למצוא את דרך העפר המזויינת הזו ולהצליח לפלס את דרכי לאהובי (ועכשיו כולם ביחד- אווו)

אני מגיעה לאיזור עמוס בחממות, ובתיאלנדים נחמדים שאורזים ירקות וליידם עומד הבוס שבודך שהכל מתקתק כמו שצריך.... כן, עמרי.

אני מסתכלת עליו ורק מדחיקה את המחשבה לאנוס אותו פה לעייני כל.

הוא כל כך יפה שזה לא חוקי.

השיער שלו כבר מספיק ארוך אפילו לקוקו.

אני צריכה מים קרים, במיידי.

אנחנו נכנסים למשרד לסיגריה וקפה, אני יוצאת להביא אש והוא אומר לי- "נראה לי שהעמדת פה לכמה חבר'ה את הבולבול"- כן, זו דרכו המיוחדת להגיד לי שאני ניראית טוב הערב.

אחרי חצי שעה ארוכה במיוחד אנחנו סופסוף מוצאים את דרכנו יוצאים מהיער עבות הזה לכיוון הדירה שלו בקיבוץ.

ושם... אממ.. פה אמור להיות הקטע שאני אומרת שזה היה סשן הסקס אחד הטובים שלי נכון?

האהא, הפתעה- לא.

היה גרוע.

אין מילים אחרות לתאר.

היה מהיר, ולא כיף, ובקושי הרגשתי אינטימיות כלשהי, כאילו אנחנו שני זרים שנפשגשו בפיק-אפ בר ובאו להזדיין ולסגור את הבאסטה.

אז נכון שאנחנו לא בקשר מחייב או כל קשר למעשה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן של קרבה כזו או אחרת חשבתי שכבר עברנו את שלב הסקס המעפן.

אחר כך ישבנו כמו שני טמבלים גמורים, עישנו קצת וראינו "כוכב נולד".

האבסורד הוא שזה לא היה הדבר הכי גרוע באותו הערב.

אני כבר התחלתי להתארגן לתזוזה, והוא קבע להיפגש עם חבר או משהו, ויצאנו שניינו לכיוון החניה.

כל כך כעסתי שאפילו לא חיכיתי לו והלכתי להניע את האוטו אבל הוא בא להגיד שלום ונתן נשיקה מאולצת.

או לפחות ככה זה היה נראה.

ואני? אני בכלל רוצה לטוס קצת לאמסטרדם.

או לכל מקום אחר.

יש מישהו לטוס איתו?