http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583"שאלתי את עצמי לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שהם סתם עפים להם" (התפסן בשדה השיפון- ג'.ד. סלינג'ר)heCopyright 2019 MALARIA. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9626391<div align="right" dir="rtl">אז לא כתבתי דיי הרבה זמן.אפשר אולי לחשוד שהתחלתי לפתח סוג כלשהו של חיים. אך ההיפכא מסתברא (אם להתחיל קורס פסיכומטרי נחשב אז אני מודה ומתוודה כי אכן יש דברים בגו...)האמת היא שנמאס לי להתמרמר, ודיי נמאס לי מעצמי שאני טובעת בעצב ודיכאון כזה שאני בעצמי לא יודעת מה לעשות על מנת לשפר את המצב.מילא אם היה לי כסף לפסיכולוג, אבל גם פה אני סובלת מאוזלת יד משוועת.המצב לא טוב, והעובדה שהיה לי כ"כ טוב לפני שלושה חודשים, בימי דרום אמריקה הזוהרים לא מוסיפה איזה שהוא נופך חיובי לעניין היות ואני יודעת כמה טוב יכול להיות, כמה פוטנציאל יש בחיים וכמה הם מלאים בטוב, ואני? איפה אני ואיפה טוב.אני באמת לא יודעת להתבטא מרוב שרע לי.קרה לכם פעם שנסעתם באוטו ולא היה אכפת לכם לעשות תאונה? שלא היה אכפת לכם למות? להעלם? לקטוע את כל החיים בבת אחת?שלא היה אכפת לכם להיתקע באיזה עמוד ולסיים את העניין הזה פעם אחת ולתמיד?אז זהו, שלי לא היה אכפת.כבר יותר מידי זמן, עם פחות מידי אושר.אני יודעת שאני פאסיבית, לגביי הכל, וזו היא חלק מהבעיה, והכי קל לקום ולהגיד "אז תעשי עם עצמך משהו" והלוואי שזה היה כל כך פשוט ובר ביצוע.. אבל זה</div>Wed, 23 Jul 2008 01:20:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9626391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=9626391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9433394<div align="right" dir="rtl">אז האמת שאני כבר כמעט חודשיים בארץ מאס או מנוס, הסדר הכרונולוגי של המושג "זמן" איבד אצלי משמעות איפה שהוא ביום שטסתי ואולי באמת הגיע הזמן לאמץ אותו לחיקי שוב.מאז החזרה אני מרגישה דיי ואקום באיברים הפנימיים, אולי זה דיי מתבקש, ודיי בנאלי וכנראה שנחלת הכלל היא כזו אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר מסגרת משווע אבל כבר מזמן הבנתי שצרת רבים היא נחמת טפשים.דיי אבסורד, שטסתי בעצם במטרה גורפת "לחפש את עצמי" או איך שלא קוראים לזה בבוהמה הרוחניקית וחזרתי למעשה בתחושה של איבוד מוחלט.אז אני מנסה איכשהו "לסכם" את החצי שנה האחרונה, אבל באמת, באמת שכל כך אי אפשר!!! גם כששואלים אותי איך היה, מה פאקינג אני אמורה לענות?!"ענק" "אדיר" "גדול" או כל תיאור אחר בעולם שלמעשה לא יוכל להמחיש לעולם מה היה שם באמת.חצי השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים, הכי מעצבת, הכי קשה, הכי קלה... הכי הכל. אז אני מתאפקת מדיי פעם לא לתת לדמעה קטנה לגלוש שאני שומעת את "מה נעשה" של הדג נחש שמזכירים לי ערבים לא ניגמרים עם יותר מידי סמים ופחות מידי מעש, כשהייתי בטוחה שהשמיים הם הגבול, ואורי בטח פורט על הגיטרה כמו תמיד.. ושיצאה לי הנשמה עד שסופ</div>Mon, 23 Jun 2008 23:30:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9433394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=9433394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9224507<div align="right" dir="rtl">"אתה אמרת שהחיים, הם הולכים ו.. מתארכיםכשחיפשת את הקיצור, אז נפלת זה הסיפור.."אז לכאורה הכל טוב ויפה,חזרתי בדיוק לפני חודש מדרום אמריקה.אני עדיין לא ממש מבינה או מאמינה שזה באמת נגמר.ממש, מהכי "היי" שיש, אופוריה מוחלטת עם נגיעות עילאיות כאלה שלא נגמרות (לא סתם טרם נכתב פוסט על התקופה הזו, אני פשוט לא משלימה... אבל זה יגיע, מבטיחה...) הגעתי לשפל.אוקיי, אולי שפל זו לא המילה המתאימה פה אך תמיד הסתכלתי על נורמאליזציה בעיין קצת עקומה.המצב הכללי לא מזהיר, בלשון המעטה.אחרי שבועיים של רבימה חסרת מעש הואלתי להזיז את התחת השמן שלי (חמישה קילוגרמים ספייר זה לא נושא מבדר) לחפש עבודה, או לחלופין להתקמבן עם חבר של אבא על עבודה במשתלה.בעיקרון עבודה כזו יושבת עליי כמו קססה על ריזלה (או כל דימוי מהעולם הפנימי שלכם) עבודה בלי יותר מידי כאבי ראש מיותרים, בלי אנשי סרק, אמא אדמה מחבקת אותך וכל הבולשיט הרוחניקי הזה או בקיצור- זנות רק נטול סקס.אך בפועל כמובן העבודה נתגלתה כעבודת שקר כלשהו בייחוד כשנשאתי על כתפיי הדלות את התואר "קולבוייניקית" ולא הצלחתי להבין מה ייעודי בכל הפיאסקו הזה.אחרי ארבעה ימים מאס או מ</div>Wed, 21 May 2008 13:30:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9224507http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=9224507http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9059866<div align="right" dir="rtl">כן, כן, להאמין או לא... אחרי חצי שנה מטורפתתתתתתת בדרום אמריקה חזרתי לארץ ועוד בידיעה ברורה שאינני דולפין או כל חיית מיים כלשהי! התגעגעתי לכתיבה (אם כי שני יומנים מלאים בחוויות בהחלט לא לקו בחסר) אבל אין כמו זונות ציבור!! יוהו!!!האמת שאינני בטוחה אם אני כותבת פה לריק, בכל זאת עברה חלפה לה חצי שנה תמימה וגם מי שהיה מוכן לספוג פה את השטויות שלי וודאי נטש לבלוגים פעילים מעט יותר אבל.. ניחא!השעה 6 בבוקר ואני בג'ט לג מטורף, בנוסף להלם שאני שרוייה בו מאז הנחיתה. היה מטורף, באמת, חצי השנה הכי טובה בחיים שלי ללא צל של ספק. למדתי המון, וצחקתי ובכיתי. היה לי טוב ברמות שלא ניתנות לתיאור והיה לי רע שרציתי למות. היו רגעים שממש נגעתי באושר והיו רגעים שרציתי לקבור את עצמי חייה. והיה שווה כל רגע,כל שניה. מדהים, אין לי מילה אחרת לתאר את הפאקינג טיול הזה. וזהו, טרם הפנמתי שזה נגמר, שהדבר שהחזיק אותי מעל המיים בשנים האחרונות עבר חלף לו. אין יותר עמרי, ואין בן, ואין כלום. יש רק ניצן מעכשיו. הכל כ"כ מאחוריי כבר ברמות שלא האמנתי בכלל. וזהו, אני צריכה להתחיל להסתגל, לקפוץ למים העמוקים מה שנק</div>Thu, 24 Apr 2008 06:21:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=9059866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=9059866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7833750<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת בדיוק איך להתחיל, כי אף פעם לא כתבתי מכתב פרידה לאנשים שלא מכירים אותי מצד אחד, אבל מכירים אותי יותר טוב מכולם מצד שני. אומנם לא הייתי באקסטרים על כתיבה בבלוג הזה (לעומת הבלוג הקודם) אבל מפעם לפעם היה נחמד להיכנס, לחלוק, להתפרק ולכתוב בלי מילים מיופיפות. והיום אני טסה קצת, אולי קצת הרבה, אני לא ממש יודעת, דרום אמריקה מחכה לי ולכרטיס הפתוח לשמונה חודשים שלי לכל התוהים. קצת מתרגשת, קצת חוששת, קצת מצפה. קצת מהכל. האמת היא שדווקא עכשיו ניכנסתי לתקופה מאד טובה בחיים, אפילו הכרתי מישהו חדש שגורם לי דיי לשנוא את עמרי ולהבין כמה שהוא התייחס אליי בצורה מזעזעת. קוראים לו בן, לבחור החדש, הוא מהמושב שלי. הוא היה מעיין פנטזיית ילדות של כל בנות המושב, עוד בתור ילד הוא היה מדהים ואיכותי ובלתי מושג בעליל. לא ראיתי אותו כבר מספר שנים ולפני שבועיים דיברנו במסיבה ששניינו נקלענו אלייה. שמחתי לגלות שהשנים רק עשו איתו טוב והוא שמח לגלות שאני לא בת 16 כמו שהוא חשב. עברו עליי כמה ימים כייפים איתו, ועם החברות ההיסטריות מהטיסה שלי. וקצת עצוב לי. קצת הרבה אפילו. בעוד כ-12 שעו</div>Sun, 04 Nov 2007 13:28:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7833750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7833750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7686817<div align="right" dir="rtl">שלום, אני ניצן ואני רוצה למות. אני לא טיפוס של תשומת לב, רבים וטובים שמכירים אותי או לפחות מתיימרים להיות כאלו יעידו על כך. במסיבות בדרך כלל אני מושכת תשומת לב אולי בגלל הבגדים המוזרים שאני עוטה על עצמי פעם אחרי פעם שיוצאים בקריאה נמרצת של משהו כמו "לא השקעתי, פתחתי ת'ארון ושמתי מה שנפל עליי מתוך הטינופת". למרות שלפעמים מאחורי כל טינופת כזו יש חתיכת השקעה (נסו אתם לחתוך ג'ינסים לאורך הברך באופן סימטרי). אולי כמה ראסטות צבעוניות מושכות תשומת לב קטנה, אולי הוויה מעניינת. אבל אני הכי משעממת בעולם. יושבת פה כבר כמה ימים בבית בדיכאון שלא נראה כדוגמתו מאז המון זמן, עם אותם הבגדים, שיער מזעזע שלא נחפף כבר מספר לא מבוטל של לילות ובעיקר עם גוש בגרון שלא עובר. ברמת העיקרון אני אמורה להיות במצב על הכיפ כיופאק. התפטרתי היום מהעבודה שהשביזה לי את החיים בכמה רמות טובות וניוונה לי את המוח לחלוטין, הטיסה שלי לדרום אמריקה מגיעה עוד שבועיים וחצי, ולמעשה אין לי מחוייבות לכלום. מאום. ובכל זאת, המצב מזעזע לכל הדיעות. אני בוכה כל חצי שעה בערך, אוכלת בעיקר כדי לא למות ומעיפה סיגריות בקצב</div>Tue, 16 Oct 2007 19:36:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7686817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7686817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7563968<div align="right" dir="rtl">"אומרים שבבוקר הכל מסתדר - זה אותו הסיוט רק עכשיו אתה ער" ענבל פרלמוטר. וודאי שרובכם (ביניהם אני) היינו נורא קטנים ולא כ"כ זוכרים מה מי מו. מי בעצם הייתה ענבל פרלמוטר? ענבל פרלמוטר (15 בינואר 1971 - 1 באוקטובר 1997) הייתה זמרת, גיטריסטית, מלחינה, תמלילנית ומעבדת ישראלית. פרלמוטר הייתה מייסדת להקת הרוק "המכשפות" ואחת משלוש החברות בה. פרלמוטר, ילידת רחובות. נחשבת לאחת מהיוצרות הייחודיות והמשפיעות במוזיקה הישראלית בשנות ה-90. היא החלה</div>Mon, 01 Oct 2007 12:18:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7563968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7563968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7457481<div align="right" dir="rtl">לכל מי שמגיב לי לפוסטים- אני הכי מצטערת בעולם אבל יש לי פאקינג בעיה כלשהי שאני לא יכולה להחזיר תגובות! אם מישהו אגב נתקל פעם בבעיה כזאת הוא מוזמן לעזור לי להתמודד איתה! ברבי כפרעלייך עשית לי את השנה! יש מישהו שמנוי לבלוג הזה? הויי כבוד! מואה עלייך! ועכשיו לעידכונים כאלה ואחרים- הימים האחרונים עברו בהנאה לא רעה בכלל היות והמפעל סגור בימים האחרונים מחשש לליסטריה (אם מישהו קרא בעיתון.. או בחדשות.. אנחנו סלב! יוהו!) ואני נופשת בביתי. אתמול עמרי התקשר אליי, ואחרי סינונים של שבועיים לפחות הוא נענה סופסוף. הוא סיפר שאחותו עברה לגור במושב שלי (תודה אלוהים! כן.. אני צינית) והיום הוא בא אלייה ויקפוץ להגיד שלום. אם כך אומרים שלום, אגב, איחוד עולמי לא היה בגדר אוטופיה! בנתיים ירון התקשר אליי, שזה איזה מישהו שלמד איתי בלחמן, והודיע שהוא בא היום למושב לחבר שלו רועי (שהוא אגב, חדש במושב ובאמת הגיע הזמן שאכיר אותו..) ושנשב ביחד לנרגילה ובירות ועוד נשנושים. אני ועמרי נפגשנו בכניסה למושב עם הרכבים שלנו ועברתי אליו לרכב לסיגריה. הוא קצת הסתפר והתגלח וההי נראה מעולה. ילד טוב כזה. שכחית כבר כמ</div>Sun, 16 Sep 2007 13:27:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7457481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7457481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7368440<div align="right" dir="rtl">עקב שיעמום גורף.. משהו נחמד שמצאתי (קרדיט שמור למלניון אנשים שראיית את זה אצלם בבלוג) רשימה של דברים שצריך להספיק עד גיל 30. המודגשים כמובן, אילו הדברים שנעשו! היידה! 1.לגור עם מישהו. (חצי שנה באילת.. עם יפתח המלך או יההה)2.לגור לבד. 3.לקבל תלוש משכורת. 4.לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים. 5.להיות באוברדראפט, בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין. (צה"ל.. מינוס 4000 אין צורך להוסיף)6.ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק. (כשמלוכלך?)7.לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים. 8.לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים. 9.להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה. 10.לריב על חניה. 11.ללכת מכות (לא בהכרח על חנייה).12.להגיד משהו שתצטער עליו כל החיים.13.לעשן סיגריה. 14.לקנות קונדום בבית מרקחת.15.להשתמש בקונדום. 16.לקשור עניבה. 17.לצאת מהצגה באמצע.18.לא להנות בהופעת רוק.19.לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה. 20.להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו.21.לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית. 22.להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז. 23.לעשות לעצמך מסיבת יום הולדת. 24.לקנות מעיל עור "לכל החיים". 25.לפלרטט עם גבר נשוי. 26.לנהל רומן עם גבר מב</div>Mon, 03 Sep 2007 14:28:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7368440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7368440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7296310<div align="right" dir="rtl">אז אחרי שלא הייתי פה.. חודשיים לערך? אני שבה רק על מנת להראות סימן חיים. (וגם כדי שלא יסגרו לי את הבלוג...) אני כזו עצלנית.. יש לי זמן בשפע ואפילו לעדכן אין לי כוח. הכל זורם על מי מנוחות.. מלבד העובדה שיש בידי כרטיס טיסה לפאקינג שנה לדרום אמריקה... בחמישי לנובמבר 2007 אעלה על מטוס שיקח אותי הרחק הרחק מפה לפרו... עד אז אני כאן.. פחות או יותר. חודשיים וקצת נותרו לי בארץ ואני מעבירה אותם בעיקר בלעבוד מידי פעם, עישונים ובעיקר בעשיית מאום. היו שלום חבריי, מתגעגעת!</div>Sat, 25 Aug 2007 13:17:00 +0200NITZANNN5@WALLA.COM (MALARIA)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=428583&blogcode=7296310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=428583&blog=7296310