שוב חוזר הניגון
"שאלתי את עצמי לאן מסתלקים הברווזים כשהבריכה קופאת ונעשית כולה קרח. שאלתי את עצמי אם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן חיות או משהו כזה. או שהם סתם עפים להם" (התפסן בשדה השיפון- ג'.ד. סלינג'ר) |
| 6/2007
חלומות בהקיץ
זה נע על הגבול הדק שבין פתאטיות גמורה לאהבה עיוורת.
ואני מתחילה לאבד את שפיותי. את המעט שנותר ממנה.
לאט-לאט,
בהתחלה היא מטפטפת, טיפות מיניאטוריות כמו גשם של סוף אפריל, לא מורגש במיוחד.
עכשיו זה מבול של שלהי נובמבר.
ומה נשאר? רק אפטיות מוחלטת.
כאילו אני צריכה שתשליך אותי על הרצפה כמו סמרטוט זול וישן ותצעק בקול, שכולם ישמעו, שאתה לא רוצה אותי, שאני אעזוב אותך כבר בשקט ואפסיק להיות כ"כ אובססיבית.
ואני נגעלת מעצמי, מאיך שנהייתי.
ממה שנשאר ממני.
תלות מזויינת באלכוהול ובסמים כדי לברוח מההוויה הנוראית והריקה שלי.
אומרים שזה גיל של חיפוש עצמי.
אני חוששת שעייפתי מלחפש כשלמעשה אני בכלל לא בטוחה מה אני רוצה למצוא בכלל...
כ"כ רע לי שקשה לי להתבטא.
ככלפי חוץ כמובן שהכל צבוע בוורוד בזוקה עם גימורים של סגול לילך.
צחוק מזוייף מהול בעיניים מזוגגות מעישון יתר.
והכי גרוע שעדיין רע לי, גם בבועת הכימיכלים שלי.
אתמול הלכתי לישון סוף סוף.
התפללתי למי ששומע אותי אי שם, אם יש בכלל אחד כזה שישתדל לא להעיר אותי בבוקר.
אם כן, אז שזה יהיה במקום אחר.
נתתי לו אפילו אופציות פתוחות.
אח"כ כשחשבתי על זה התחרטתי כי לא כך רציתי שימצאו את הגופה שלי, לבושה סמרטוטים ושיער סתור.
חוץ מזה עוד לא הספקתי להחביא את כל היומנים והתמונות המפלילות.
ביקשתי לדחות את העניין למחר.
רציתי למות בשמלה הקייצית שלי, עם הסנדלים הישנות כשבMP מתנגן שיר של מאיר אריאל.
ובבוקר שוב קמתי למקום שאולי נקרא בית אבל הוא רחוק מלהיות בית בשבילי.
הכל מתחרבן לי בזמן האחרון.
כל קליקת החברות מתפרקת, חלקן חזרו לקשרים חברותיים ישנים וחלקן חדשים.
ואני קצת שכחו, קצת הרבה.
אני מרגישה קצת כמו כלבת פינצ'ר לא אטרקטיבית במיוחד כשכולן מסביבי הפכו להיות אסקיסיבריות.
אני שונאת את זה.
ואת הנקודה שבה האושר שלי תלוי באחרים, שוב.
תסכול פנימי שלא נגמר, לילות שלמים אפופים בקטורת זולה עם יותר מידי שירים שמזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח וריח באויר של זכרונות ישנים שדוהים עם הזמן.
רוצה שתהיה איתי, שתשליך אותי על המיטה כאילו הייתי חומר ביד היוצר,
תקרע ממני את השמלה הקייצית שעלתה לי קצת יותר מידי כסף,
תהיה בשליטה אבסולוטית עליי הלילה, רק הלילה, ואולי למעשה כל הלילות.
שתהיה אתה מעליי, פעם אחת, ולא להפך כמו שאתה אוהב.
תתתן לי לאבד את העשתונות ולצאת מכליי, לפחות הלילה.
שתזיין אותי הכי חזק שאתה יכול,
תתנשם לי באוזן שארגיש את הנשימות החמות שלך עולות במעלה צווארי,
תנשך אותי קלות עד שתחושת העונג והכאב יתמזגו לתחושה אחידה.
תלחש לי מילים גסות, ותשאל אותי אם טוב לי.
ואני אענה שכן.
ובסוף תחבק אותי הכי חזק שאתה יכול, תתן לי נשיקה על השפתיים,
ונירדם, ביחד.
ובבוקר אתה תהיה שם.
שם אני רוצה להתעורר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
