שוב חוזר הניגון

אז מה.. אחרי שסגרתי את הבלוג הקודם בנונשלנטיות אופיינית אני מוצאת את עצמי פותחת אחד חדש.

כמה מפתיע.

כנראה שהתשוקה לכתיבה לא יכולה להימחק אפילו ע"י איומים כאלה ואחרים של אקסים מתוסבכים בנפשם.

כנראה שזונת הציבור שבי לא יכלה להשאיר את הכתיבה בנבכי המגרה והייתה חייבת לראות אור.

לקוראיי החדשים- אני ניצן, בת 21 ממושב שלא נמצא במפת ארץ ישראל.

משוחררת מצה"ל ומחפשת חיים.

זה העיקרון.

לקוראי הותיקים- כל שנותר לי הוא לבקש שלא שכחתם אותי כליל.

הכל נשאר בעיקרון.

אני עדיין באובססיה אחרי עמרי, הקיבוצניק "ההוא" ודואג בערך פעם בשבוע לספק לי הארד קור סקס כמו שצריך שמשאיר אותי חבולה נפשית ופיזית בין לבין.

מצב שני יש לי כל מיני כאלה שאני עדיין שומרת על אש קטנה, כמו טל, התורן החדש, יש לו שיער בלונדיני ארוך-ארוך ומבט מזוגג מעישון יתר בדיוק כמו שאני אוהבת.

הוא הולך יחף ומנשק בינוני, שומע מוזיקת איכות ודוגל בסוציאליזם.

מצד שני הוא נורא מונוטוני במיטה מה שמחזיר אוית שוב ושוב לעמרי שדואג לביים סרטי פורנו כל פעם מחדש ולמתוח את הגבולות שוב ושוב.

השחרור עשה לי טוב ורע.

מצב אחד קשה לי, כי אני אל יודעת מה לעשות עם עצמי ונמאס לי לשמוע את ההטפות שכל צעד שלי עכשיו משפיע עשרה צעדים קדימה.

מצד שני אני יכולה לעשן כאוות נפשי וזה מאזן את המצב.

בטח ואשוב לעדכן, במוקדם או במאוחר.

שבת שלום לכולם.