אתם מכרים את זה שבחיים יש לכם עליות וירדות... ובתקופה של הירדה אתה מרגיש בדיכי כזה ואין לך מושג איך אתה יוצא ממנו? אז זהו שאני בנאדם ממש שמח והיפרי ואני ממש שונאתת להיות בדיכאון ועוד כשאני בדיכאון אני יכולה גם לא לאכול יום שלם :Sוהכי מעצבן שכשאני בדיכאון אני מתחילה ליראות את החיים שלי כסרט רע! ה' נתן לי כל כך הרבה!!!!!!! אני רזה לא משנה מה אני יעשה ואני לא אוכלת כמו מפגרת בגלל ש"ככה יותר נוח לי", הוא נתן לי חברות מעולות ומתוקות שזה לא יאמן ואני אומרת לעצמי ש"אני לא מרגישה אליהם אהבה" כי אני מתחילה להרגיש חסרת תחושה.. אומרים לי איי לאב יו אני אומרת איי לאב יו כמו שילד קטן אומר סליחה בלי להתכוון... רק שפה אני כן אוהבת את הבנות ובשונה מילד קטן לי לא גנבו את הדלי או את הבובה של ספיירדמן :S עוד המון! אחות שאני לא יכולה לתאר כמה אני אוהבת אותה אח שאני חולה עליו ואני לא מנצלת את מה שיש לי מהם.. הם ממש יכולים להיות לי כתף תומכת ואני סגורה בעצמי! גם יש לי אמא אוהבת שנותנת לי ממה שאין לה ויותר היא מביא 200% מעצמה רק כי היא אוהבת אותי ודואגת לי.. והמון אומרים שהקשר של אבא שלהם לא טוב בגלל שהוא לא שם עליהם או שהוא לא בבית... אצלי זה הפוך אני מייבשת את אבא שלי בשניה שאני יגיד לו שאני רוצה שהוא יהיה יותר בבית הוא יהיה וגם בלי זה הוא הרבה בבית..

אני מרגישה כמו פוסטמה! אני לא מעריכה כל כך הרבה שיש לי ועליות ובירדות... זה שאני אכתוב שאני צריכה להעריך לא יעזור לי אם אני יגיד את זה לעצמי את זה יום יום זה לא ישנה כלום! אני מערכיה כל דבר שיש לי בשניה שאני ניזכרת כמה צריך להיות טוב לי.. אבל מה לעשות אחרי כמה זמן אני ניזכרת שאני עדיין כותבת את הזמן הרגיל את מה שבדרך כלל ועכשיו בפוסט אני פשוט כותבת את מה שבראש שלי והראש שלי (וגם התחושת בטן שלי) אומר לי לא להתקרב לחברות.. אולי כי אני אפגע אולי כי אני כבר פגועה או פשוט בגלל שאני סגורה בעצמי אני מסתכלת על המציאות ואני לא רוצה להתקרב לאבא שלי אני לא רוצה לדבר איתו... אני מרגישה שהוא פוגע בי! אני מענישה בשתיקה, אני מסתירה כל רגש שיש לי ושותקת אני לא מראה דבר כמו קרח, אבל בסופו של היום על מי אני עובדת!? אני רוצה להעניש אחרים אבל בסוף אני מענישה את עצמי  ככה אבל אני ממשיכה לישתוק כי כשאני שותקת אני לא נפגעת.. חוסמת את המכה לפני שהיא באה.. ככה אולי אני אסתתר מזה שהוא ישקר לי.. אני שונאת שמשקרים לי!

חחח אני לא מאמינה שבאמת מישהו ניכנס.. ומי שנכנס בטח לא קורא את הפוסט הזה הוא ארוך על חיים של ילדה מפגרת שלא יודעת להעריך אני מקווה שהתקופה הזו תחלוף.. אני מתגעגעת לעצמי! ההיפר האושרת שכשהיא אומרת איי לאב יו ולא מרגישה משו מיוחד זה בגלל שהמילים איי לאב יו לא מספיק גדולות לתאר כמה שהיא אוהבת... ניראלי שפעם הייתי ככה איזה מוזר שאני כבר לא זוכרת את עצמי את מי שאני כביכול עכשיו..

יש לי חברה ממש טוב שדואגת לי שאני אפילו לא דואגת לעצמי.. גברים שמלחצים אותי רק באותו הזמן ואחרי זה אני מיתנהגת כאילו לא היו.. אבל הם אצלי בראש הם פשוט מוסתרים.. אני משקשקת בפנים אני מפחדת ממה שיקרה וממה שיכול לקרות...

ולכל החברות שדואגות לי אני ממש מצתערת אני סגורה בעצמי אני לא מצליחה לספר שומדבר אני מנסה לבכות מול אנשים אני לא מצליחה אני מנסה לא לבכות מול אנשים וזה כאוב אני מנסה לבכות עם עצמי ולא מצליחה שזה באמת יצא אפילו מעצמי אני מתביישת אני ממש סוגרה.. ואם מישהו שבאמת הגיע עד לכאן וקרא לא יודעת מה באמת עובר עלי זה חלק.. למה אני כזו.. זה כאילו אני בולעת את עצמי (אני רוצה לכתוב פה הערה אבל אני לא יכולה אפילו אותה לכתוב מרוב שאני סגורה בעצמי פאק אני רוצה לספר אבל אני מפחדת מהתוצאות בגלל זה אולי עדייף שכל שלך שאפחד לא יודע את החולשות שלך מה פוגע בך) אני יכולה להיות כזו סגורה שחברה שפוגעת בי והיא לא יודעת על זה אני לא מדברת איתה... כי אני יודעת שזה לא ישנה!!! היא תדע את זה תגיד לי שהיא מצתערת ושהיא אוהבת אותי..  אבל זו השתררלולת מלים... זה מרגיש שהיא נותנת לכל אחד את הנאום הזה אז עכשיו אני צריכה להריגש? אז שוב הגעתי לשתיקה זה מעגל של סיבה תוצאה..

טוב גמרנו להתלונן

דקה...

כואבת לי הבטןןןןןןן פאק!!!!!!!!! (אני רצנית)

עכשיו גמרתי להתלונן ^^

בייי

נ.ב

לא פתחתי את הבלוג, חשבתי שאולי לפחות אם לפה אני יוציא טיפה אולי אני ירגיש יותר טוב ואצא מהדיכי.. וניראלי שזה עזר

אני חולה עליהם והם ממש חמודים!!!!