אני לא יכולה יותר!!!!
זה כמו לרוץ בריצות הארוכות האלה של בצפר...
אתם מכרים את זה שאתם מתחלים בכל הכח משתדלים לפחות באותם כמה שניות דקות משזה לא יהיה אתם חושבים שאולי הפעם אולי איזה סיכוי קטן שהפעם יהיה ציון טוב ואיזה מישהו ישמח בשבילכם על ציון טוב (וזה לא שאני חרשנית או משהו פשוט זה יכול להיות נחמד לקבל סוף סוף ציון טוב....) ואתם רצים- מוצאים הכל ואתם מתחלים להתעייף ומתחלים ללכת אחרי כמה זמן של הליכה אתם שוב רצים בכל הכח שצברתם בזמן שהלכתם ואז אתם רואים שלא היה לכם ממש מה להתאמץ כי זה היה עליה או סתם שטח קטן? ככה זה אצלי בזמן האחרון
אני לא מתקדמת לשומקום ואני מוציאה את כל משנישאר לי
ודיי
נימאס לי לרוץ
ניגמרו לי כל הכוחות
לא נישאר כלום
ועדיין אני ממשיכה.. ובשביל מה? בשביל כלום... בשביל משאני מקווה שיהיה יותר טוב בהמשך.. סוג של תקווה כזו שיכולה להיות רק אצל ילדה תמימה כמוני... אחרים מיזמן היו ממשכים ללכת(אחרים= אנשים נורמאלים)... ואני? סתם מוצאיה כוחות מיותרים.. כנירא שבסוף הלכו התקוות.. בכל מקרה זה ציון גרוע...
נכון מטפורה גרועה?
אבל מה לעשות זה הדבר הכי קרוב שהצלחתי לחשוב עליו
עם כל משנופל עלי!
הלימודים האנשים... דיי!
ניגמרו לי הכוחות!!!
נימאס לי להשקיע במשהו שבכל מיקרה לא יעזור לי...
אני מנסה להסביר לאנשים שחשבים לי כמה שהם חשובים לי ושנימאס לי להיפגע.. כשבאותו הזמן לאותם האנשים לא הכי אכפת מימני... אולי אכפת
אבל הם היו מעדפים שלא לישמוע אותי
כי כמובן הדעה שלי לא חשובה
למה? מי אני כבר?
כמובן שלא חשובה נכון?!
נימאס לי!!!!
כבד לי! קשה לי!
נימאס לי ליראות את הדמעות בעניים!!
נימאס לי שאין לי למי לדבר- כי הבנתי אין לי למי לספר בכלל...
אין לי ממש חברים טובים... אתם יודעים טובים שכל פעם שאתה צריך מישהו לדבר איתו הם יהיו שם... מקסימום 2 3 בנות... וזה לא כאילו שהם לא שם בשבלי... פשוט לא נעים לי שהם צריכות כל פעם לישמוע כמה רע לי...
בסוף הם לא ירצו להיות לידי..
אני פעם חשבתי את מי אני ארצה לקחת לאי בודד...
נירא לי שאחרי אחותי לא היו לי ממש שמות...
ואההה כה אלו שכן יחליטו להגיב...אלו שמגבים מיתוך רחמים (שמרגשים אותם אגב..) אתם יודעים אלו של.. "למה דיכי?" "למה כל העולם עצוב?" או "למה אני היחיד שנישאר חזק" אני כתבתי את הפוסט הזה כי קשה לי כי בא לי לספר בא לי לדבר נימאס לי לסתום...
זה לא בגלל שאני צריכה את מי שלא רוצה להיות בשבלי (משפט לא ברור)
קיצור....
זה לא פוסט רחמים!
זה לא פוסט שהוא בשביל בנדם אחד הוא נוגע להמון אנשים (שכמובן אין להם מושג שזה להם!)
וזה לא פוסט כי אין מה לעדכן...
זה פוסט כי נימאס לי לרוץ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
