Watashi wa gakuesi desu
זו *לא* אוטוביוגרפיה. |
| 1/2008
סילבסטר
בסילבסטר 2001 חברה שלי זרקה אותי בזמן שאני הייתי עסוק בלהקיא את הנשמה על רצפת המועדון. כמה שעות לפני כן עזרתי לה לעשות ספירת מלאי בחנות של אבא שלה, ברעננה. חנות למזון טבעי וכל מיני חרטא ברטא היפי כזה. היא התחילה בתנופה. היא לא סתם ספרה אריזות של קינואה ואורז מלא, היא גם התעקשה לנקות את המדפים תוך כדי. אחריי שעתיים היינו בפיגור רציני לעומת שאר הזוגות שהתפזרו בחלקים שונים של החנות, והיא התחילה לפרוק עלי תסכולים. היא האשימה אותי בזה שאני לא עוזר לה בשיט, שאני לא יודע מה שאני עושה, שאני לא שווה שום דבר. זה היה נכון, תאכלס. סתם עמדתי שם ונראיתי מסכן. קיבלתי את זה בענווה ובאיזשהו שלב אבא שלה וויתר לנו ויצאנו למועדון. היו סימנים מקדימים לזה שהיא הלכה לזרוק אותי, אבל לא התייחסתי אליהם יותר מדי. הייתי רגיל לזה שכל כמה שבועות היא עושה לי סצנה, ואז נרגעת, והכל נהייה כרגיל. בגלל זה כשהיא אמרה לי ככה בשקט ובהחלטיות שהיא רוצה לחתוך, כל כך הופתעתי שכמעט נחנקתי מהקיא של עצמי. בחמש בבוקר ישבתי במכונית, מרגיש כמו חרא ונראה כמו ההגדרה המילונית של בן אדם שאסור לו לנהוג. אני בסדר, אמרתי לה והתחלתי לנסוע. קצת אחריי גלילות עצרתי בצד והקאתי שוב. היא נרדמה והמשיכה לישון כמעט כל הדרך, ואני לא הבנתי איך היא יכולה להיות כל כך רגועה בזמן שהחיים שלה נמצאים בידיים הלא-כשירות שלי. בכניסה לרעננה מישהו חתך אותי, ואני רדפתי אחריו עד לרמזור. סימנתי לו לגלגל את החלון, ואז צעקתי לו "הלוואי שהילדים שלך יישרפו באושוויץ". היא התעוררה מהצעקות ושאלה אותי אם נפלתי על הראש. כשהגענו אליה שאלתי אם אני יכול להשאר לישון. היא לא התלהבה, אבל היא גם לא יכלה להשאיר אותי ככה. נכנסנו ביחד למיטה שלה. חלמתי שאני על ספינה שמטלטלת מצד לצד, וכל פעם שהתעוררתי רצתי להקיא בשירותים. בפעם האחרונה שהקאתי שמתי לב שהיא כבר לא במיטה. לא היה לי מושג לאיפה היא יכלה להעלם, אבל גם לא היה לי אכפת. כל מה שיכולתי לעשות זה לשקוע חזרה למיטה, ולחלום שאני על ספינה. מתישהו התעוררתי סופית, והיא עדיין לא היתה שם. אמא שלה היתה במטבח, וכמה שלא רציתי להתקל בה רציתי לחזור למיטה עוד פחות. אמא שלה דווקא היתה נחמדה אלי והכינה לי קפה שחור. דיברנו על כל מיני דברים לא קשורים. אמא שלה התעלמה מזה שאני ביליתי את הבוקר בהקאות בשירותים שלה, ואני התעלמתי מזה שהבת שלה זרקה אותי קצת לפני זה. כשסיימתי את הקפה אמרתי לאמא שלה תודה רבה ויצאתי משם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
