חופרת לעצמי את הבור
שאליו אני עומדת ליפול.
אני כבר יודעת את זה,
ולא מסוגלת להפסיק.
אין פה כבר כלום
לא נשאר דבר
תוהו ובוהו
ואז מה יהיה ?
גאד,
כלום לא נשאר פה,
כלום.
מנסה להיאחז באיזה ענף,
בנאדם,
ואז גם הוא הולך,כמו כל הענפים, ונשבר.
אין אף ענף שחזק מספיק כדי להכיל אותי בתוכו,
כדי להחזיק אותי עד שהסערה תעבור
וזה עצוב, שאין אף ענף כזה.
I’ve got so much left to say,
If every simple song I wrote to you,
Would take your breath away,
I’d write it all,
Even more in love with me you’d fall,
We’d have it all.
יום אחד,
אם יהיה לי את הכבוד
והזיכרון המספיק בשביל זה,
אני אכתוב את כל הסיפור שלנו,
את רובו,
ואז יהיה לי זיכרון מתוק
שמהול במרירות
ואני אדפדף בספר
מההתחלה לסוף,
מהסוף להתחלה,
ואשב לי בגינה,
על הספספל המתנדנד,
ואני אעשה עם עצמי חשבון נפש,
ואולי אז אני אבין מה הפסדנו,
כן,
הפסדנו.
נשבר לי מהרגשי נחיתות האלה,
כאילו רק אני הפסדתי.
אז .. איפה הייתי ?
אה, כן,
על הספספל המתנדנד,
שמתמלא באבק ואני כבר חייבת לנקות אותו,
ובכלל צריך לעשות לכל הבית שטיפה כללית כזאת,
ואין לי מושג מאיפה להתחיל אז אני פשוט מזניחה את זה,
ואני אכתוב את המילה האחרונה בספר,
ואסתכל עליו במין ריקנות כזו,
כי אין בי כבר כלום,
כל המילים הלכו אל הדפים שבעוד 20 שנה
יצהיבו גם הם ויתחילו להתפורר,
כמוני.
והמילה האחרונה בספר תיהיה "הסוף"
ואז ייפול לי האסימון שאולי זה באמת הסוף.
כן, כנראה שרק אז ייפול לי האסימון.
ואני אכניס כל מיני דברים לא אמיתיים,
אולי כדי להמתיק קצת את המרירות שנשארה לי
כדי לא להעביר אותה אל הדפים,
ובסוף כל ספר יהיה שוקולד
כי.. אולי, אני אשקר לכם, הקוראים
ובסוף אני אכתוב שזה לא הסוף,
שהחיים שלנו ממשיכים
ודרכינו הצטלבו.
Hey there Delilah you be good,
And don’t you miss me,
Two more years and you’ll be done with school,
And I'll be making history,
Like I do,
You’ll know it's all because of you,
We can do whatever we want to,
Hey there Delilah here's to you,
This one’s for you.
ואולי, יום אחד כשתעבור בחנות ספרים,
ויתחשק לך לקנות איזשהו ספר,
אז תסתכל בכל הרומנים
ותזהה את השם שלי,
אם תזכור אותו בכלל אז,
ואולי הוא יהיה קצת עבה,
או שהוא יהיה דק ולא תבין
איך הסיפור שלנו יכול להיות כל כך דק,
וכשתקרא בין השורות אתה תבין למה,
כי הוא נגמר עוד לפני שהוא התחיל.
ואז תסתגר בבית,
ותוציא קצת קיטור על אשתך,
וכל השלמות הזאת שעבדת כל כך קשה בשבילה
פתאום תיסדק
ואתה לא תבין מאיפה המכת מצרים הזאת תגיע
ומאיפה הונחתה הפצצה, כי בסך הכל רצית לקרוא איזה ספר קליל
בחופשת הפסח הקרבה.
ואז אולי תשב ותיזכר בי
ואולי זה יהיה זיכרון כואב
ואולי זה יהיה זיכרון מתוק
אבל דבר אחד אני יודעת,
זה יהיה רק זיכרון.
הלכתי רחוק מדי :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
happy face:]