http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269heCopyright 2026 happy face:]. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10332212<div align="right" dir="rtl">למה אני תמיד מבזבזת את המחשבות היקרות שלי על אנשים זולים? למה אני כל כך מתרגשת ומצפה לראותך, כשאני סוג של אוויר מבחינתך, אבל בעצם, אני ממש לא אוויר מבחינתך כי אוויר זה משהו שזקוקים לו ושבלעדיו אין חיים, משום מה, החיים שלך נראים טובים הרבה יותר בלעדיי. גאד, אני לא מאמינה שאני כותבת עליך אשכרה קטע הרי זו הייתה סתם אהבה קצרה שמבחינתך לא הייתה לה שום חשיבות.</div>Thu, 25 Dec 2008 00:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10332212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=10332212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10300945<div align="right" dir="rtl">14.6.08 היא נותנת לי להגיע למקום שכבר אי אפשר להפסיק בו, המקום שכל החושים מתערבבים ואם אתה מפסיק אתה לרגע מרגיש חסר כל וישר לאחר מכן עצבני ומתוסכל, ואז מפסיקה . אז אני לובש את החולצה בזעם, ומעלה את התחתונים במהירות שיא שוכב לצידה ונושף בחוזקה, בכוונה אני עושה את כל זה, כדי שתשמע. שתבין שהדרך היחידה לנחם אותי זה לחזור לנקודה בה הפסקנו ולהמשיך. אז אני עושה זאת ושוקע במחשבות שלי, בכמה שאני עצבני, וכמה זה מרגיז כל פעם מחדש כשהיא עושה את זה. ואז היא בוכה. ואני מרגיש אשמה על כך שאין לי אפילו את האומץ לשאול אותה מה קרה. פאקינג שנה וחצי ואין לי אומץ. אז עוד כמה משיכות באף וייבבות ואני אומר "היי, אם היינו דתיים את כרגע מנעת ממני חטא עצום" אז היא מגניבה לי את החיוך-לא-חיוך שלה ונשבע שיכולתי לשמוע אפילו קול צחקוק אבל כבר אמרו לי לא פעם שאני נרקסיסט ובכל זאת, אני יודע שעכשיו יהיה לי קל יותר. איך שאני מתכוון לפצות את פי היא לוחשת "אני עדיין לא מסוגלת, מצטערת" ואז אני מגמגם איזה שטות בסגנון "בשבילך אני אחכה לנצח" איזה משפט שדוד שלי אמר לי להגיד חמש דקות לפני שאני מעיף אותה קיבינ</div>Wed, 17 Dec 2008 00:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10300945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=10300945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10265619<div align="right" dir="rtl">וואי, כל כך מוזר לחזור לפה. לךחשוב שהדף הוירטואלי הזה היווה חלק ענקי בחיי. לחשוב שכל הרגשות שלי כתובים פה, שחור על גבי לבן-כאילו. והכל כל כך השתנה, כל האנשים ... נכון, אני מעדכנת כי אני חייבת אחרת כל החיים השניים שלי יימחקו. אבל יש גם שמחה לחזור לפה. למקום שהיה בעבר כאילו רק שלי. וזה כל כך כיף שיש מקום כזה.</div>Sun, 07 Dec 2008 23:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=10265619http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=10265619http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=9439929<div align="right" dir="rtl">הדבר היחיד שחקוק בזכרוני זה המילים שאמתי לי שאני לעולם לא אשכח כששרתי לצידך ברחוב בקולי קולות ובשמחת חיים שאין לתאר ואתה אמרת "לעולם, לא תוכלי לשיר ככה לצידו של אחר" אז עכשיו, מה שאני מחפשת, זה בסך הכל, מישהו לשיר לצידו ואולי לשם שינוי, שגם יצטרף אליי. </div>Tue, 24 Jun 2008 23:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=9439929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=9439929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8950573<div align="right" dir="rtl">ושוב הדממה הזו אף אחד לא מוציא הגה אף אחד לא מצייץ אף אחד לא מעז לדבר כולם בטוחים שהשני חושב משהו וצריך לתת לו רגע להתייחד עם עצמו אז אסור להוציא הגה או לצייץ או להעיזלדבר ואז מדליקים טלוויזיה כדי לשבור את השתיקה כדי שגם אם תשתרר דממה, לפחות יהיה מישהו שידבר במקומנו. ויותר קל להיות בצד של המתים, כי הסבל שלהם הסתיים, כששלנו, הסבל המחופש למאבק יומיומי, רק החל, או לפחות, נמצא רק באמצע הדרך שלו מבלי לדעת כמה ארוך הוא עוד עתיד להיות ואם, אי פעם, בכלל יסתיים. סבתא אומרת שכשמתים יש מן שחרור כזה, מבט רפוי, גוף שלו, כאילו הכל פתאום נפל בדיוק לאיפה שהיה צריך ליפול, כאילו זו התנוחה שלה חיכינו כל ימי חיינו, פתאום, אנחנו נמצאים באיזשהי שלווה כזו בלי הקמטים של הדאגות, של הזקנה,של הכעס, בגן עדן, כולנו שווים. אבל עדיין, כולנו נהנים מהסבל, מהחיים, מהצער הכאב והשמחה, משום מה, אנחנו לא רוצים להיות שלווים, סתם ככה, רגועים ... אנחנו, לא רוצים למות. </div>Sun, 06 Apr 2008 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8950573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8950573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8922675<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה, שאתם קוראים את "התפסן" וחושבים לעצמכם, גאד, הייתי רוצה ככה, לשנוא הרבה אנשים, לסלוד מהם, יש הרבה אנשים ששווים סלידה. גאד, כמה הייתי רוצה להרוג כמה מהאנשים. מכירים את זה, שהבדידות אופפת, ואתם יודעים שאתם לא לבד, אבל גוש נזלת ואוויר תקוע לכם בגרון וקשה לנשום, כי כשאתם נושמים, הדמעות עולות אז אתם משתדלים לקחת כמה שפחות נשימות. מכירים את זה, שאתם חולמים שהיו עושים יותר בשבילכם? שהיו נלחמים עליכם? שלא היה כל כך קשה לעזוב ? מכירים את זה , שהכל טוב, או לפחות, הכל נראה טוב, ואז פתאום, איזה שערה אחת מדליקה סערה ? מכירים את זה, שנראלכם שאפחד לא יבין, ואתם נוזפים בעצמכם שאתם ילדותיים תחת, ושדי, צריך להתבגר, אבל למרות זאת מחפשים אתחדר המשחקים בלב, לברוח אליו, ככה סתם, לפעמים... ? מכירים את זה, שיש צרות הרבה יותר גרועות בעולם, ואתם מתקוממים שדבר כל כך קטן גורם אצלכם לאיבוד עשתונות כה גדול, ואף על פי כן אתם לא מצליחים להתשחרר? מכירים את זה, שאתם מרגישים שאף אחד לא מכיר את מה שאתם עוברים? מכירים את זה, שאתם מרגישים</div>Wed, 02 Apr 2008 00:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8922675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8922675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8786034<div align="right" dir="rtl">600 ומשהו יום אני מתפלל 600 ומשהו יום אני קם בחמש בבוקר, מניח תפילין, מאמין שזה מה שיחזיר אותו, בנוסף לפעולות הפולטיות שנעשות, מאמין שאולי יותר מהכל, זה מה שיחזיר אותו אליי, שלם. 600 ומשהו יום, אני נרעד בכל פעם שאני חולף ליד חדרו מציץ-לא מציץ, נרתע ממה שאני עלול לראות שם, אך יותר מכל, נרתע ממה שאני לא רואה. 600 ומשהו יום, אני מנסה לחייך, לפעמים, זה אפילו מצליח, ואז אני נופל לבור האשמה, החרטה, מנסה לטפס ללא הצלחה ולהיאחז בנקיפות המצפון בדרך למעלה, אשר מפילות אותי, ודוחפות אותי, שמות לי רגליים של מחשבות כואבות וזכרונותמכאיבים עוד יותר. 600 ומשהו יום, אני מריץ בראשי את הרגע בו אראה אותו, ארוץ אליו ואחבק אותו, אנשק ואדגדג, אסתכל בעיניים ולא אאמין, אדרוש שמישהו יצבוט אותי חזק ככל האפשר, כדי שאדע שזה אמיתי ולא חלום. 600 ומשהו יום, אני נצבט ומרגיש שלא כואב לי, ומבין לאחר כמה שניות של השתהות, שזה אכן היה חלום, שעוד רחוק מהמציאות, מן מרחק שנות אור אך בו בזמן מרחק נגיעה. מנסה להיאחז במשפטים כגון "מה שצריך לקרות קורה" או לחלופין "נסתרותד</div>Sun, 09 Mar 2008 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8786034http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8786034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8743363<div align="right" dir="rtl">ונמאס שאני צריכה להשאיר אותך עם בייביסיטר בשל הפחד שתעשי לעצמך משהו ונמאס לנעולאת הדלת של החדר לנסות להתנתק אך כל הנסיונות ירדו לטמיון כשהד הצרחה הקללה מגיע עד לאוזניי כאילו אני שם, בסיטואציה, מרגישה הכל. ונמאס שאני תמיד מרגישה אשמה, כשאני מפילה עליכם את חובתכם כהורים תמיד, אשמתי. סליחה שאני קיימת. ונמאס שאפילו בימים שהם רק שלי אתם לא מייחסים לי חשיבות ונמאס שאני צריכה להתחנן אליכם כדי שתשימו אליי לב ואח"כ אתם כועסים שזה בא בדרך הרעה ונמאס שאת כל מילות השבח אני צריכה להגיד לעצמי כי לא לימדו אתכם אותן ואתה, "אבא", מילה שגדולה עליך בכמה מידות אפילו כששמעת את הקטע שלי לא אמרת כל הכבוד. אתה לא תזכור את זה, כמו שאני לא אשכח את זה. ונמאס שאני צריכה להרגיע את עצמי לעולם אסור להפסיק להתחשב תמיד זה אתם ואתם ואתם ואתם ושוב, אתם. אין בעולם מקום בשבילי, ולכם, יותר מכולם, אין מקום בעולם בשבילי. ונמאס, שכשכל ההורים עסוקים בלהיות גאים בילדים שלהם אתם לא מפסיקים להתלונן עליי ולצעוק ולצרוח עד שלפעמים באלי</div>Sun, 02 Mar 2008 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8743363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8743363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8655882<div align="right" dir="rtl">מסתכלת על עצמי במראה, המשחת שיניים והמברשות משתקפות בה גם הן, כמו כן גם המקלחת, מברשות השיער ויחד איתן משתקפת העצבות. מן מוות כזה שמשתקף. הייתי רוצה להאמין שמוות מסמל יחד איתו גם היוולדות מחדש. אך יש לי ספקות לגבי זה. בעצם, יש לי ספקות לגבי האם אני בכלל מתה בלעדיך ? אני נוטה לחשוב שזה משהו שהכנסתי לעצמי לראש, במירוץ המתיש הזה לאהבה אינסופית, אהבה חסרת גבולות שאני ואתה חולקים. אבל באותה מראה אני רואה את הרצון, לא את הביצוע של האהבה הוא משתקף אליי כמו סכין ללב מזכיר לי כמה אני רוצה אהבת אמת, אבל אפעם לא לקחתי בה חלק אפילו כשאהבת אותי, אני מצטערת, אבל אהבת לבד. כמה שהייתי רוצה להגיד שהאהבה שלנו הייתה חסרת גבולות, עמוק בלב אני יודעת שאהבה ש.ל.ך הייתה חסרת גבולות. אז למה אני נתקעת עליך? למה כל שיר מזכיר לי אותך? הכל פסיכולוגי אני חושבת. אולי אם אני אודה בזה זה יעזור זה יעבור לא היית אהבת חיי, לא אהבתי אותך בלב שלם, תמיד פזלתי לצדדים כי אפעם לא היית מספיק טוב בשבילי הדבר היחיד שהיה בינינו ואני יכול להגיד שגם אני הייתי חלק בו, זה האמון</div>Sun, 17 Feb 2008 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8655882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8655882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8571842<div align="right" dir="rtl">אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת עם החיוך הכי גדול שראית כל ימי חייך, אני מקווה שתזכור אותי בתור הילדה שהצחיקה אותך עד דמעות אני מקווה שתזכור אותי בתור האהבה הראשונה לה ייחלת מאז שהיית קטן אני מקווה שתזכור אותי בתור הילדה עם העיניים החומות שתמיד ניסית לתפוס את מבטן. אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת שיכולת לדבר איתה הכי הרבה ושתמיד היה על מה לדבר אני מקווה שתזכור אותי בתור הילדה שיכלה לרגש אותך עם המילים שלה, עם הסיפורים שלה... אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת שהחיוך שלה האיר לך את הדרך לא פעם אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת שאיתגרה אותך תמיד אני מקווה שתזכור אותי בתור הילדה שהיית רוצה לגדל איתה את הילדים שלך, והלתמודד מול כל הקשיים של החיים יחד איתה, גם אם זה יישאר לתמיד רק בפנטזיות אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת שהכי הצטערת לאבד אני מקווה שתזכור אותי בתור האחת שהכי רצית לשמור לתמיד אני מקווה שתזכור אותי.</div>Mon, 04 Feb 2008 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (happy face:])http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=422269&blogcode=8571842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=422269&blog=8571842