"כלום לא עצוב ...
הכל כרגיל ..
כלום לא קורה פה כלום לא קורה פה.."
תכלס??!!?!
שנאתי תשיר הזה
אולי בגלל האונס
שעיצבן אותי
והרצח או מה שלא היה שם
אבל איכשהו
השיר הזה מתנגן לי כל היום בראש
כלום לא עצוב ..
למרות שאני מאבדת הרבה ומתחילה להפסיק [שזה מצחיק להתחיל להפסיק]
לחיות או שאני מתחילה לחיות עדיין לא החלטתי נו .. לא משנה, עוד יומיים
גמאני כבר לא אבין את זה.
יש לי חלק בגוף
שמתחיל למות בי
וכל השירים בעולם,
לא ימלאו אותו
כי כל שיר- זה עליך
וכל חברות זה עלייך, אחותי האהובה
ואיכשהו אני מרגישה שאני נתקעת בכוח במקומות שממזמן
בתכלס כבר עברתי
כי סלחתי לך, עוד לפני שביקשת סליחה,
ידעתי שאני ואת זה לנצח כי אני לא יכולה לחיות בלי עוד אחות גדולה,
איבדתי אחת- על השנייה אני בחיים לא אוותר.
ואחרי שדיברו על לעזור לעולם
הקשת האמיתי שבי, שדי שכחתי אותו
די הזנחתי אותו,
די כיפכפתי אותו
ושיתקתי אותו
התעורר
וחשבתי,
שכשאני אהיה גדולה
אחותי, בובי ואני נפתח ביחד בית יתומים
ונאמץ מלאמלאמלאמלאמלאמלאמלאמלאמלא ילדים קטנים וחמודים
ואחותי כמובן תיהיה אחראית על כך כמו שהיא ציפתה שיקרה,
לי תיהיה חנות גלידה שתממן את בית היתומים [וגם כבר החלטתי על שם בשבילה- קוקיגלידה :] מקורי הא?!?!]
וסיפרתי לו את זה
וחשבתי שהוא מזההההה יתלהב
אבל לא
התאכזבתי
כאילו פתאום החלום שלי התנפץ
והבנתי,
שרק כשאני רעה דברים מצליחים לי
ושוב,
הדחקתי את המזל קשת
עד להרצאה הבאה שתשבה את ליבי
מעניין מה חלי הייתה אומרת =\
נו .. נציע לה את זה בגיל 25 משהו :]
כה ואני מצליחה להשיג תסיפור חיים שאני רוצה
בגיל 15 כבר הייתי עם אבי
שזה אחלה סיפור.
החלום הכי גדול שלי,לכתוב ספרים שיגרמו לאנשים להגיד וואוו כמו "היומן"
אפשר להגיד שזו ההשראה שלי,
אני מקווה שהוא יתגשם לפחות
כלום לא עצוב ...