i don't need SEX life fucks me whenever it can

ושוב הדממה הזו

אף אחד לא מוציא הגה

אף אחד לא מצייץ

אף אחד לא מעז לדבר

כולם בטוחים שהשני חושב משהו

 וצריך לתת לו רגע להתייחד עם עצמו

אז אסור להוציא הגה

או לצייץ

או להעיז לדבר

ואז מדליקים טלוויזיה

כדי לשבור את השתיקה

כדי שגם אם תשתרר דממה,

לפחות יהיה מישהו שידבר במקומנו.

ויותר קל להיות בצד של המתים,

כי הסבל שלהם הסתיים,

כששלנו, הסבל המחופש למאבק יומיומי,

רק החל,

או לפחות, נמצא רק באמצע הדרך שלו

מבלי לדעת כמה ארוך הוא עוד עתיד להיות

ואם, אי פעם, בכלל יסתיים.

סבתא אומרת שכשמתים יש מן שחרור כזה,

מבט רפוי,

גוף שלו,

כאילו הכל פתאום נפל בדיוק לאיפה שהיה צריך ליפול,

כאילו זו התנוחה שלה חיכינו כל ימי חיינו,

פתאום, אנחנו נמצאים באיזשהי שלווה כזו

בלי הקמטים של הדאגות, של הזקנה, של הכעס,

בגן עדן, כולנו שווים.

 אבל עדיין, כולנו נהנים מהסבל,

מהחיים,

מהצער הכאב והשמחה,

משום מה,

אנחנו לא רוצים להיות שלווים, סתם ככה,

רגועים ...

אנחנו, לא רוצים למות.

מכירים את זה,

שאתם קוראים את "התפסן" וחושבים לעצמכם,

גאד, הייתי רוצה ככה, לשנוא הרבה אנשים,

לסלוד מהם, יש הרבה אנשים ששווים סלידה.

גאד, כמה הייתי רוצה להרוג כמה מהאנשים.

מכירים את זה,

שהבדידות אופפת,

ואתם יודעים שאתם לא לבד,

אבל גוש נזלת ואוויר תקוע לכם בגרון

וקשה לנשום,

כי כשאתם נושמים, הדמעות עולות

אז אתם משתדלים לקחת כמה שפחות נשימות.

מכירים את זה,

שאתם חולמים שהיו עושים יותר בשבילכם?

שהיו נלחמים עליכם?

שלא היה כל כך קשה לעזוב ?

מכירים את זה , שהכל טוב,

או לפחות, הכל נראה טוב,

ואז פתאום,

איזה שערה אחת מדליקה סערה ?

מכירים את זה,

שנראלכם שאפחד לא יבין,

ואתם נוזפים בעצמכם שאתם ילדותיים תחת,

ושדי, צריך להתבגר,

אבל למרות זאת מחפשים את חדר המשחקים בלב,

לברוח אליו, ככה סתם, לפעמים... ?

מכירים את זה,

שיש צרות הרבה יותר גרועות בעולם,

ואתם מתקוממים שדבר כל כך קטן גורם אצלכם

לאיבוד עשתונות כה גדול,

ואף על פי כן אתם לא מצליחים להתשחרר?

מכירים את זה,

שאתם מרגישים שאף אחד

לא מכיר את מה שאתם עוברים?

מכירים את זה, שאתם מרגישים שעשיתם די והותר,

ואז אומרים לכם שלא עשיתם מספיק ?

מכירים את זה,

שאתם פועלים, נושמים, הולכים, רוקדים, כותבים

רק בשביל שאולי, בבוא היום,

מישהו יבוא, ויגיד לכם "וואלה, אתה ... אתה יש בך משהו."

פתאום, לרצות להיות מוכר,

לרצות שכשתמותו, או תשמחו, או תתאהבו,

לא תיהיו כל כך לבד....

מכירים את זה,

שנשבר הזין,

שמרגיש כאילו אפחד לא באמת מקשיב ,

שאתם צועקים בתוך בור והיחיד ששומע את ההד זה אתם?

גאד,

מקווה בשבילכם שלא.