i don't need SEX life fucks me whenever it can

מכירים את זה,

שאתם קוראים את "התפסן" וחושבים לעצמכם,

גאד, הייתי רוצה ככה, לשנוא הרבה אנשים,

לסלוד מהם, יש הרבה אנשים ששווים סלידה.

גאד, כמה הייתי רוצה להרוג כמה מהאנשים.

מכירים את זה,

שהבדידות אופפת,

ואתם יודעים שאתם לא לבד,

אבל גוש נזלת ואוויר תקוע לכם בגרון

וקשה לנשום,

כי כשאתם נושמים, הדמעות עולות

אז אתם משתדלים לקחת כמה שפחות נשימות.

מכירים את זה,

שאתם חולמים שהיו עושים יותר בשבילכם?

שהיו נלחמים עליכם?

שלא היה כל כך קשה לעזוב ?

מכירים את זה , שהכל טוב,

או לפחות, הכל נראה טוב,

ואז פתאום,

איזה שערה אחת מדליקה סערה ?

מכירים את זה,

שנראלכם שאפחד לא יבין,

ואתם נוזפים בעצמכם שאתם ילדותיים תחת,

ושדי, צריך להתבגר,

אבל למרות זאת מחפשים את חדר המשחקים בלב,

לברוח אליו, ככה סתם, לפעמים... ?

מכירים את זה,

שיש צרות הרבה יותר גרועות בעולם,

ואתם מתקוממים שדבר כל כך קטן גורם אצלכם

לאיבוד עשתונות כה גדול,

ואף על פי כן אתם לא מצליחים להתשחרר?

מכירים את זה,

שאתם מרגישים שאף אחד

לא מכיר את מה שאתם עוברים?

מכירים את זה, שאתם מרגישים שעשיתם די והותר,

ואז אומרים לכם שלא עשיתם מספיק ?

מכירים את זה,

שאתם פועלים, נושמים, הולכים, רוקדים, כותבים

רק בשביל שאולי, בבוא היום,

מישהו יבוא, ויגיד לכם "וואלה, אתה ... אתה יש בך משהו."

פתאום, לרצות להיות מוכר,

לרצות שכשתמותו, או תשמחו, או תתאהבו,

לא תיהיו כל כך לבד....

מכירים את זה,

שנשבר הזין,

שמרגיש כאילו אפחד לא באמת מקשיב ,

שאתם צועקים בתוך בור והיחיד ששומע את ההד זה אתם?

גאד,

מקווה בשבילכם שלא.