i don't need SEX life fucks me whenever it can

ונמאס

שאני צריכה להשאיר אותך עם בייביסיטר

בשל הפחד שתעשי לעצמך משהו

ונמאס

לנעולאת הדלת של החדר

לנסות להתנתק

אך כל הנסיונות ירדו לטמיון

כשהד הצרחה

הקללה

מגיע עד לאוזניי

כאילו אני שם, בסיטואציה, מרגישה הכל.

ונמאס

שאני תמיד מרגישה אשמה,

כשאני מפילה עליכם את חובתכם כהורים

תמיד, אשמתי.

סליחה שאני קיימת.

ונמאס

שאפילו בימים שהם רק שלי

אתם לא מייחסים לי חשיבות

ונמאס

שאני צריכה להתחנן אליכם כדי שתשימו אליי לב

ואח"כ אתם כועסים שזה בא בדרך הרעה

ונמאס

שאת כל מילות השבח אני צריכה להגיד לעצמי

כי לא לימדו אתכם אותן

ואתה, "אבא", מילה שגדולה עליך בכמה מידות

אפילו כששמעת את הקטע שלי

לא אמרת כל הכבוד.

אתה לא תזכור את זה,

כמו שאני לא אשכח את זה.

ונמאס

שאני צריכה להרגיע את עצמי

לעולם אסור להפסיק להתחשב

תמיד זה

אתם ואתם ואתם ואתם

ושוב, אתם.

אין בעולם מקום בשבילי,

ולכם, יותר מכולם,

אין מקום בעולם בשבילי.

ונמאס,

שכשכל ההורים עסוקים בלהיות גאים

בילדים שלהם

אתם לא מפסיקים להתלונן עליי

ולצעוק ולצרוח

עד שלפעמים באלי לצרוח חזרה

ש...לי ?

נ מ א ס