עוד יום שלא היה לי כוח
אז הסתובבתי לצד השני והחלטתי
שהיום, שוב, אני לא הולכת לבית הספר.
לאחר שעתיים של שינה עמוקה
פקחתי את עיני
והדמות הראשונה שעלתה לי לראש
היא אתה.
מזה זמן רב לא קפצת לבקר,
הייתי אמורה לדעת שמתישהו תפתיע אותי.
כנראה שהמציאות התבלבלה לי עם החלומות
ודמיינתי אותנו נאבקים,
שונים מכפי שהיינו,
שמחים ומאושרים.
"נו, אז מישהי התחילה איתך בכל
הזמן המייגע הזה שלא היינו יחד?"
תיארתי לעצמי שתפחד מהתגובה שלי,
אבל הי, אני השתנתי, ספר לי את האמת.
"כן, האמת שהיו אפילו די הרבה"
אני רואה טיפות זיעה יורדות ממצחו
הוא מנגב אותן בגב כף היד,
חושב שלא שמתי לב.
"טוב נו, איך לא? תראה איזה חתיך אתה"
נשיקה.
למה?
למה זה לא יכול להיות ככה?
אני ממשיכה להרהר בחלום\מחשבה הזה
ואז אני עונה לעצמי,
כמו שתמיד אני עושה,
כי אחרת אף אחד לא יוכל לענות לי
"אם זה היה ככה, לא היינו נמצאים במצב הזה מתלכתחילה
את המערכת יחסים הזו, תקבלי, אולי, עם מישהו אחר".
ואז יש בי איזו חצי נחמה
אולי,
כי דווקא את מערכת היחסים הזו,
רציתי איתך.