ומתחילים לישון עם שמיכות נפרדות
ושותקים כל כך הרבה עד שזה יותר גרוע מצעקות
והמבטים בעיניים מכאיבים יותר ממכות
והתשוקה לחיות
נהפכת לרצון לעבור עוד יום אחד,
ואז להגיד "שרדתי"
כשכל שירי האהבה מעבירים חלחלה
כשכולם מצטיירים כשקרנים
כשכל קמט מסמל עוד יום של עצב
עוד זוועה.
כשהדבר היחיד שמצליח לחמם את הגוף זה המזגן
כשאין עוד אש שבוערת מבפנים
כשאין עוד התרגשות
והכל נעלם
כשאתה קולט שהכל הולך להיגמר
וחיית-לא חיית
כשאתה מצטער על הדרך שאתה הולך בה
אבל בטוח שאין די זמן להתחיל באחת חדשה
כשבאמת כבר אין אפשרות לשנות הרגלים
כשהאור בך כבה
ואתה מצטער
שעזבת אותה
וחושב כל הזמן,
שאיתה הכל היה יכול להיראות אחרת
כשזה בדיוק הפוך מכל מה שחלמת עליו
כשאתה מביט בה ונגעל
ואם אתה כבר מחייך זה כי לרגע עלתה מולך דמותה
אתה מצטער שהיית טיפש,
וחושב כל היום איך נתת לה ללכת
ככה אתה מרגיש ?
רגע, וזה עובר בדם?
לאחרונה חשבתי אם כשאני אתחתן
הדמות שלו תעלה מולי
ולרגע אתבלבל
ואבלע את המילים.
או אגמגם
אני מניחה שלא כולם זוכים באהבה של החיים
כנראה שלא הוגרלתי לזכות באחת כזו.
הי, אתה, הנשמה שלי,
אתה לא מבין שאני לא אחזיק מעמד עוד כל כך הרבה?
תמצא אותי כבר,
אין לי יותר סבלנות.
חבל, בסוף שנינו נתפשר.
תן רמז,
סימן,
אות,
אני עדיין מחכה.
ועד עכשיו, ההתנסויות לא היו משהו.
האבה שלנו הופכת למרירות
אבל כשתבוא,
אני יודעת שזה ישתנה.
מי שלא תיהיה,
אני יודעת שאני אוהבת אותך.
אני כנראה מרגישה מהלומות בחזה בכל פעם
שהגורל מקרב אותך אליי עוד טיפה.
אחריך, אני אלך עד סוף העולם,
כי אתה כנראה שווה את זה.
בנגיעת יד אחת אני אדע שזה אתה
מאותו רגע, ועד סוף החיים, אתה תהיה האהבה שלי.
ואיתך, אני לא אשרוד
אני אחיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
happy face:]