תמיד חשבתי איך זה ירגיש
ביום שאני אאבד אותך.
ביום שאני כבר לא אהיה הדבר החשוב ביותר בשבילך
וגם אם אני עדיין כזאת,
איך זה ירגיש כשאני כבר לא ארגיש
הדבר הכי חשוב בשבילך
זאת שתתני בשבילה הכל,
את הירח תקטפי בשבילה
או לפחות..
תקשיבי לה כשהיא מתבכיינת לך בטלפון.
ואז הגיע היום הזה
אותו יום,
שהתבכיינתי לך בטלפון ואת שתקת
במקום להיות שם בשבילי
במקום להראות לי שאני יכולה לבד ולא לקחת הכל ללב
השארת אותי לבד
עם המחשבות של
"מה אני אעשה?"
ואני מבולבלת
בעיקר כי את לא פה איתי.
[אני שונאת שאני דרמטית.]
אני לא מפסיקה לחשוב
באיזה שלב בדרך איבדתי אותך
אולי בזמן שכל הלו"ז שלי התמלא עד אפס מקום
או אולי דווקא בימים שלא היה לי מה לעשות
ולא הרגשתי שאני מאבדת אותך.
אבל עכשיו אני מרגישה
וגאד, כמה שזה לא נחמד להרגיש.
אני יודעת מקווה שלא איבדתי אותך לתמיד
ושיבואו הימים שאני לא אתבייש לספר לך על השטויות שאני עושה.
כן, אני מתביישת עכשיו
את לא מבינה כמה דברים אני חווה לבד שאת אפילו
ובצדק,
לא תרצי לדעת עליהם.
גאד אני מרגישה פתאום כל כך קטנה
כאילו איבדנו את השפה המשותפת שלנו.
לאן היא פאקינג נעלמה ?!
רק לפני חודשיים הייתי המלאך שלך
כנראה שבאמת נשברו לי הכנפיים.
לא חשבתי שאני יכולה לחיות בלעדיךָ
אני באמת לא מסוגלת לחשוב שאני אחיה בלעדייךְ
life in plastic ,man ,its fantastic
& you can brush my hair
undress me everywhere
imagination, life is your creation...