בראש,
ובלב,
ובבטן,
ובעיניים.
הכל שקט, אבל הכי רועש בעולם .
ישבתי עם חברה לפני כמה זמן, לקחנו דף ועט וחישבנו.. מגיל 13, הנשיקה הראשונה שלי,
עד היום, גיל 17,- לא היו יותר משלושה חודשים שהייתי לבד.
ארבע שנים, ולא הייתי לבד יותר משלושה חודשים, תמיד מצאתי גבר שימלא אותי.
והיום, ארבע שנים אחרי וחצי שנה שאני ומורן לא ביחד..
אני מבינה, זה לא יעשה יותר פשוט ככל שאתבגר, צריך להתחיל ללמוד להיות לבד.
בלי גבר לצידי, וחצי שנה זו רק ההתחלה.. אני יכולה לגלות בי דרכים חבויות כשאני לעצמי.
אני רק מקווה לא למצוא סודות או חולשות שנקברו ונשכחו ובטעות להוציא אותן החוצה.
השנה הזאת מקשה עלי, ואני יותר מידי פעמים מוצאת את עצמי קרובה לקצה גבול היכולת שלי..
ואז אני אומרת שזו השנה האחרונה וזה וזה ונשאר ממש עוד קצת ואני נרגעת.
את המשקל שלי לא מדדתי חודשים ואני חושבת שעדיף לי לא לדעת אותו רגע S: אויש.
אני לא מחשבת ומתעסקת בקלוריות יותר מידי [ובזה ניתן להבחין על גופי שהתעגל] אבל ביום ראשון יש פגישה עם תזונאית ואנחנו נרכיב פה קצת סדר, ותפריט חדש ....
מקווה שכולכן בסדר ושורדות את השנה עד עכשיו, נשיקות וחיבוקים!.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
