http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885heCopyright 2026 wish's.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11564607<div align="right" dir="rtl">אחרי כלכך הרבה דם,יזע ודמעות.. או כמה דמעות נשפכו פה בחצי שנה האחרונה.. סיימתי בגרות במחול, אחרי 12 שנים של מימוש אהבתי הגדולה ביותר הכלהסתכם בארבע שעות בחינה מעשית. בארבע שעות את צריכה להראות מה למדת 12 שנים עכשיו, ויותר מזה.. את צריכה להוכיח לעצמך שהכל היה שווה אתזה.. אז הכל היה שווה אתזה, ואפילו יותר מכך, לעולם לא חוויתי הרגשה כה מספקת כמו זו שלאחר סיום הבחינה, כל פציעה,כל דמעה וכל שבירה.. נראות לי כלכך רחוקות ופעוטות לעומת מה שהצלחתי להשיג במגמה הזו. המחול עזר לי לגלות את הדבר הכי חשוב על עצמי,- אני לא באמת נשברת כלכך בקלות,ואףאחד לא יוכל לאמר לי שאני פחות ממנו.. נשברתי ונכנעתי לעצמי לאחרים המון פעמים, וכמעט שפרשתי וכמעט שלא יכולתי להמשיך, אבל העובדה היא שעמדתי היום, ועשיתי בגרות בקלאסי ובמודרני ואז גם בקומפוזיציה.. ולא נפלתי. והייתי כלכך גאה במה שהצלחתי ליצור, הרגשתי כאילו כבשתי פסגה חדשה, שאף אחד עוד לא היה בה לפני. אני לא יודעת מה אמורים להרגיש עכשיו, שהדבר שעבדת בשבילו מגיל 7 ואני עוד רגע כבר 18, נגמר לו.. זה מצחיק, לחשוב ולראות את זה עכשיו במבט לאחור, עד עכשיו חשבתי</div>Tue, 02 Feb 2010 16:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11564607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11564607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11499231<div align="right" dir="rtl">2010, אפשר לאמר שפתיחת השנה היתה בהחלט מוצלחת, והצחוקים בכל הדבר, שלא הייתי לבד בכלל.. יש בחור חדש והוא נהדר . אנחנו שונים כמו מים ואש אבל יש שם משהו שכלכך מתחבר לי.. את תחילת הלילה ביליתי עם השכבה שלי במסיבה חמודה להפליא, שתינו וצחקנו וחיינו את השעות האחרונות של 09'.. את החצי השני של הלילה ואת כל הבוקר ביליתי עם הבחור, שחיבק אותי המון וזה היה חסר לי.. אז.. מה יש לי לאחל ?, שתאהבו ותצחקו,תשמחו ותחייכו,אם לא טוב לכם אל תשארו [איזו חריזה מטורפת!].. תחיו את החיים עד תום כי אלו השנים הכי טובות של החיים.. עוד שנה אני בצבא ונגמרים המשחקים. תהיו כנים לאלו שאוהבים אתכם ותכבדו אותם,כי הם האנשים שיהו שם לאורך כל הדרך.. ותזכרו, כ ל ד ב ר ק ו ר ה מ ס י ב ה . אז שנת 2010 טובה.. ו מ א ו ש ר ת שתהיה לכולנו .</div>Sat, 02 Jan 2010 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11499231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11499231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11427037<div align="right" dir="rtl">חודש מהיום נצא לחגוג את הסילבסטר, בטח במכונית כי לכולם יש כבר רישיון ואוטו.. נצא למסיבה, נשמע המון מוזיקה, נשתה בקבוק פה בקבוק שם וחצי שעה לפני שתיים עשרה בלילה נבין, השנה אנחנו לבד. איך אני אמצא מישהו לחלוק איתו את הספירה לאחור כשאני אפילו לא מעזה לרקוד עם איזה חומד שבא אלי מחוייך במסיבה ? כולן מספרות על כל אלה שהיו איתם ומה הם עשו ו.. להיות שמינסטים זה מרגיש כלכך גדול פתאום.. אני מוצפת בסיפורים והתרגשויות של כ ו ל ם מסביבי אבל לא מעזה לפתוח עוד כפתור בגופייה שכולן עם חזיה מסביבי.. והיא אמרה לי שזה דורש זמן כי אףאחד לא נגע בי חוץ ממנו וגם איתו לקח לי זמן וכמה שזה לגיטימי, אבל היא כלכך טובה בזה, זה נשמע לאמשהו אבל היא טובה בלהיות איתם ויום אחרי לעבור לבא בתור.. לא כי היא שרמוטה, כי היא אמיצה... במסיבה בסופש האחרון שהגיע הבחור השלישי כבר וגם אותו דחיתי חברה אחרת עמדה וצחקה עלי, למה לא פשוט הלכת איתו נכנסתם למכונית עשיתם את שלכם והופה הערב הזה הופך ללילה משעשע ? אפילו לתת לו יד ללכת לרקוד איתו לא העזתי, אז אני לא מרגישה את השמיניזם באוויר,ואת הבגרות והכח .. אני תקועה מאחורה.</div>Tue, 01 Dec 2009 19:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11427037http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11427037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11412184<div align="right" dir="rtl">אז מה עושים שחבר הכי טוב פתאום הפך לחשוד בהטרדה מינית של החברה הכי טובה ? איך אני יכולה להסתכל עליו ולתת לו לחבק אותי, אבל איך אני יכולה לדעת שזה באמת קרה . היא משם בוכה שהוא פגע בה והוא מהצד האחר טוען שהיא מנסה רק להרוס לו את החיים . ואני כאן, באמצע הדפוק הזה ואין לי מושג למי להפנות אוזן ולמי להפנות את הגב ...</div>Tue, 24 Nov 2009 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11412184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11412184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11369534<div align="right" dir="rtl">בראש, ובלב, ובבטן, ובעיניים. הכל שקט, אבל הכי רועש בעולם . ישבתי עם חברה לפני כמה זמן, לקחנו דף ועט וחישבנו.. מגיל 13, הנשיקה הראשונה שלי, עד היום, גיל 17,- לא היו יותר משלושה חודשים שהייתי לבד. ארבע שנים, ולא הייתי לבד יותר משלושה חודשים, תמיד מצאתי גבר שימלא אותי. והיום, ארבע שנים אחרי וחצי שנה שאני ומורן לא ביחד.. אני מבינה, זה לא יעשה יותר פשוט ככל שאתבגר, צריך להתחיל ללמוד להיות לבד. בלי גבר לצידי, וחצי שנה זו רק ההתחלה.. אני יכולה לגלות בי דרכים חבויות כשאני לעצמי. אני רק מקווה לא למצוא סודות או חולשות שנקברו ונשכחו ובטעות להוציא אותן החוצה. השנה הזאת מקשה עלי, ואני יותר מידי פעמים מוצאת את עצמי קרובה לקצה גבול היכולת שלי.. ואז אני אומרת שזו השנה האחרונה וזה וזה ונשאר ממש עוד קצת ואני נרגעת. את המשקל שלי לא מדדתי חודשים ואני חושבת שעדיף לי לא לדעת אותו רגע S: אויש. אני לא מחשבת ומתעסקת בקלוריות יותר מידי [ובזה ניתן להבחין על גופי שהתעגל] אבל ביום ראשון יש פגישה עם תזונאית ואנחנו נרכיב פה קצת סדר, ותפריט חדש .... מקווה שכולכן בסדר ושורדות את השנה עד עכשיו,</div>Thu, 05 Nov 2009 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11369534http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11369534http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11309795<div align="right" dir="rtl">ברפרוף קל שנבע משעמום אני מתחילה לשחזר את הגברים של החיים שלי. היו כאלה מרגשים יותר וכאלה שלא ריגשו בכלל, כשרק התחלתי לגלות את היופי בחיבור עם הצד השני כל גבר היה הופך לחבר תוך יומיים בערך, זה היה נמשך קרוב לחודש וחצי והייתי נפרדת ממנו, כי הייתי מגלה שאני בכלל לא אוהבת אותו. יותר מאוחר, ככל שהתבגרתי, ככה התלהבתי. הירדן בימיו הגשומים ביותר לא זרם כמוני, ושלא תבינו, היתה לי קלאסה, סטנדרטים גבוהים הוצבו בתור שהתנוסס ממני וגברים עשו הרבה כדי לעמוד בהם. אני לא יודעת למה אני מחליטה לכתוב עלזה כאן, האמת שזה דיי ציני ובצחוק הקטע הזה אבל תזרמו. הגברים של החיים שלי, מא' ועד ת' : # מורן - החבר הראשון,הנשיקה הראשונה. אחרי שנתיים שנפגשנו שוב הוא גם היה הסקס הראשון. הוא הראשון שלי במלוא מובן המילה ובכל תחום שהראש הכחלחל שלכם מצליח לדמיין. עליו אני יודעת, שאהיה סבתא, אספר כהאהבה הרצינית הראשונה שלי. # ע' [חוץ ממורן אני לא אכתוב שמות, לא מרגיש לי נוח]- מורן היה האהבה הרצינית הראשונה אבל ע' היה האהבה התמימה והאמיתית והממומשת הראשונה. כמה שהילד הזה גרם לי לעבור, פיייי. עד עכשיו,ארבע שנים אח</div>Sat, 10 Oct 2009 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11309795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11309795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11283084<div align="right" dir="rtl">" לכל אחד מאיתנו יש מלאך, ככה הוא אומר, ומלאכים לא נוסעים, אם אתה נוסע אתה מאבד אותו ואתה צריך למצוא מלאך אחר.. " " כל עיניים זקוקות לדמעות כדי לראות, אם לא הן נעשות כמו עיניים של דגים שלא רואים כלום ביבשה ומתייבשים עיוורים. הדמעות, הוא אומר, מאפשרות לראות.. " הר אדוני/ארי דה לוקה. סוףסוף יש משהו טוב בשיעור ספרות. אני לא יודעת איך החלטתי, אבל החלטתי,- אני נוסעת היום בערב לקיבוץ. מי היה מאמין.. עברה אני חושבת בסביבות השנה וחצי + מהפעם האחרונה שהתראתי איתם, כמות הפרפרים שמתעופפים לי בבטן וגורמים לי קצת לרעוד היא גדולה, מה היא תגיד לי? איך הוא יתנהג איתי? איך הם נראים בכלל ? מי היה מאמין שאחליט לחזור שלוש שנים אחורה ללילה אחד ולנסות לראות למה זה הפסיק.. יש לי כלכך הרבה להגיד לילדה הזאת אבל אני מפחדת שהיא תהיה צפויה מידי ולא יהיה לה מה לענות לי. מי היה מאמין שהוא עדיין טמבל כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, כמו בפעם ההיא על הגג עם הזריחה.. איך אפשר להתרגש כלכך מבןאדם שקברתי בעבר המאובק לפני לפחות שנתיים ? כשהודעתי לו שאני באה הוא לא היה יכול להיות יותר צפוי, "אחלה מאמי בכיף</div>Thu, 01 Oct 2009 15:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11283084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11283084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11267983<div align="right" dir="rtl">- אין לי יותר מילים, אין לי מה עוד להגיד לך - אני חשובה לך? - כן. - אתה אוהב אותי? - את עדיין הדבר שהכי חשוב לי בעולם המזדיין הזה ואני עדיין הכי אוהב אותך. - אז קום עכשיו ותראה לי תשמיע לי תעשה משהו שיוכיח לי שוב שזה ככה.. - *הוא שותק* - *אני קמה והולכת* - *הוא רץ אחרי מסובב אותי ומחבק אותי* אני כלכך מצטער, אני אוהב אותך.. באמת. אני מצטער. - *בכי* כל הערב חיכיתי שתחבק אותי טיפש אחד. - פעם הבאה מורן, אני לא אשאר כאן. אני אקום ואלך.. חד וחלק. - אני יודע. - אני לא יודעת מה גרם לי הפעם להישאר, אבל פעם הבאה לא יעניין אותי, אני ילך הכי מהר שאני אצליח. - אני יודע, אני מצטער, התגעגעתי אליך ואני אוהב אותך מאוד אילת. רק הזמן יגיד לי אם זו היתה טעות. אבל יש לי גישה בזמן האחרון שצריך ללמוד לבטוח, ולסלוח. שאלתי אותו מה יהיה עכשיו והוא ענה שאנחנו נהיה חברים מאוד טובים. החיבוק שלו נתן לי לנשום עמוק שוב. שישה חודשים לא הרגשתי כזו אהבה בחיבוק אחד.. ואם יצא המצב שאני אפגע שוב.. אז יצא, אני אדע שעשיתי הכל. אני פשוט לא מצליחה להרשות לעצמי לוותר עליו, לא כי אני עדיין מאוהבת בו, אלא כ</div>Fri, 25 Sep 2009 15:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11267983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11267983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11242642<div align="right" dir="rtl">כמה גדלנו בשנה אחת, וכמה השתנינו,כמה התבגרנו כי.. הייתה שנה לחשוב.. ובו בזמן, כמה נשארנו אותה ילדה בת 13 עם תקוות בלב דמעות מעורבבות בצחוק בעיניים ושוקולד בלחיים. אני לא מבקשת הרבה, רק.. שאצליח לתת לעצמי קצת שקט השנה, טיפה של שלום עצמי.. וחיוכים. החיים האלו חולפים לנו כלכך מהר כי הנה ביומולדת 18 שנה הבאה אני כבר אהיה לפני גיוס, ומבוגרת. את שנתי האחרונה בתור ילדה אני אנצל, באמת.. אני אהיה יותר ילדה ממה שנתתי לעצמי להיות בארבע שנים האחרונות, מאז יומולדת 13.. שבשניה אחת של מחשבה טהורה ותמימה, גרמתי לעצמי לאבד את המשך התבגרותי המסודרת, והפכתי את עולמי למסורבל, ולמקום שלא מתאים לילדות בנות 13. אבל עכשיו אני כבר מבינה שאין ביכולתינו לשנות את שקרה והאמת אני לא מאמינה שצריך, את זה למדתי והתחזקתי עם הדרך הזו מאוד בשנה האחרונה,- כל דבר קורה מסיבה. גם אם הוא שובר אותנו לאלף חתיכות קטנות, בשנה הבאה אותו מקרה קשה אולי יגרום לנו לחייך ולצחוק ולחוות. אז, מזל טוב לי.. הלוואי שבקרוב רישיון ואולי גבר חדש ויציב והצלחה במחול ובלימודים</div>Mon, 14 Sep 2009 22:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11242642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11242642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11221820<div align="right" dir="rtl">ניצוץ עיני נמוג, רוח תקוותי פסקה מלנוע. ראשי מנסה בכוחותיו האחרונים לשכנע את גופי להישאר עומד, אך אין זה מונע ממנו למעוד מטה, הכי למטה שאפשר. זכרונותי מנחמים אותי בהעלת תמונות מעברו הלא רחוק, והלב שלי, הלב שלי פועם ככ מהר.. איך יכול בן אדם לוותר על החיים?, איך הוא היעז? הוא השאיר אותי לבד, איך גיבור מסוגל למות לעיניי מעריציו? כל חיי הוא הפיק בי כזו השראה, פעמים רבות ככ עמדתי על קצה הצוק ודמותו וגבורתו הן אלו שהחזירו אותי למקום בטוח. הוא היה סמל היציבות בעיניי התמימות, גיבור חיים אמיתי, שלא נתן לשום דבר ואף אחד לא משנה כמה גדול היה, להביס אותו.. אני לא אשכח את הרצאות ה'אל תוותרי לעולם' שלך כבר שהגעתי לכתה א'. איפה זה עכשיו?, איפה כל אותן מילים גדולות של גיבורים? המילים, התקוות, החלומות, ההשראות, הגבורה, הלחימה שלי.. יקברו איתך ביום ראשון. איך יכולת לעזוב את האחת שראתה בך את הסופרמן שלה? אל מי ארים ראשי, ואדע בוודאות שיש לו תשובה לספק לי?, על מי אוכל עכשיו לאמר.. שהוא הגיבור שלי? אני אוהבת אותך סבא, ואתה תחסר לי מאוד. שלך, ותמיד אשאר כזו, אילת.</div>Sun, 06 Sep 2009 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (wish's.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=418885&blogcode=11221820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=418885&blog=11221820