" לכל אחד מאיתנו יש מלאך,
ככה הוא אומר, ומלאכים לא נוסעים,
אם אתה נוסע אתה מאבד אותו ואתה צריך למצוא מלאך אחר.. "
" כל עיניים זקוקות לדמעות כדי לראות,
אם לא הן נעשות כמו עיניים של דגים שלא רואים כלום ביבשה ומתייבשים עיוורים.
הדמעות, הוא אומר, מאפשרות לראות.. "
הר אדוני/ארי דה לוקה.
סוףסוף יש משהו טוב בשיעור ספרות.
אני לא יודעת איך החלטתי, אבל החלטתי,- אני נוסעת היום בערב לקיבוץ.
מי היה מאמין.. עברה אני חושבת בסביבות השנה וחצי + מהפעם האחרונה שהתראתי איתם,
כמות הפרפרים שמתעופפים לי בבטן וגורמים לי קצת לרעוד היא גדולה,
מה היא תגיד לי? איך הוא יתנהג איתי? איך הם נראים בכלל ?
מי היה מאמין שאחליט לחזור שלוש שנים אחורה ללילה אחד ולנסות לראות למה זה הפסיק..
יש לי כלכך הרבה להגיד לילדה הזאת אבל אני מפחדת שהיא תהיה צפויה מידי ולא יהיה לה מה לענות לי.
מי היה מאמין שהוא עדיין טמבל כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, כמו בפעם ההיא על הגג עם הזריחה..
איך אפשר להתרגש כלכך מבןאדם שקברתי בעבר המאובק לפני לפחות שנתיים ?
כשהודעתי לו שאני באה הוא לא היה יכול להיות יותר צפוי, "אחלה מאמי בכיף יש לנו מלא פערים להשלים.."
וואלה אחי..
אולי זאת סתם אני שמגזימה כי אולי בכלל השיחה תזרום ונגלה שאין על מה להתווכח.. ואולי גם לא.
זה אני לעצמי הלילה כי אני נוסעת לבד, זה רק אני מול שלושתם. מול שניהם יותר נכון..
יש לי נאומים שלמים בראש מסודרים לפי פסקאות אבל אני יודעת שאגיע לשם, ואשתוק...
מזל שיש יין ובירות שיקלו עלי ויפתחו לי את האומץ לדבר.
אני יכולה רק להרוויח מהשיחה הזאת, ובגלל זה החלטתי לסוע.. אין נמוך יותר ממה שכבר קיים אצלנו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
