כן, יש לי טור בעיתון המקומי.

י ש  ל י  ט ו ר  ב ע י ת ו ן  ה מ ק ו מ י ! !

ובכן, לא לחלוטין. ישנם עוד מספר כותבים ובכל פעם יפורסמו קטעים פרי עטו של מישהו אחר. ובכל זאת... ובכל זאת... אני מאושרת, כל כך מאושרת.

עכשיו אני יכולה לומר את דעותיי בקול רם, עכשיו אנשים ישמעו אותן, עכשיו אוכל להסביר את עצמי. נכון שמדובר בעיתון מקומי, אבל כל אחד יכול להשפיע, והקוראים שיחשפו לדבריי יהיו רבים הרבה יותר מההקוראים המעטים כאן. אל תדאגו, אני לא אנטוש את הבלוג...

זה יקדם אותי המון בחיים, ואל החלום שלי להיות סופרת. לרשום בקורות חיים "היה לי טור בעיתון המקומי" בניסיון להתקבל לאוניברסיטה עושה רושם הרבה יותר טוב, לא?

והנה הדוא"ל שקיבלתי לפני מספר דקות.

נגה שלום,

תודה על הקטעים ששלחת.

הכתיבה שלך מאוד בוגרת ומעמיקה (מפתיע מאוד לגבי בת 14.5), ואין כל סיבה שלא יפורסמו קטעים שלך.

לגבי הקטעים ששלחת –

מכיוון שעיתון "א-לה-גוש" הוא א-פוליטי, ואיננו מפרסמים בו ידיעות או מסרים פוליטיים, לא אוכל לפרסם, לצערי, את הקטע שקראת לו "אף אחד לא יעזוב פה".

הקטע השני – בהחלט מתאים, והוא יפורסם במדור "במת נוער" (לא בגיליון הקרוב).

לגבי המדור "במת נוער" – מכיוון שיש מספר פניות של כותבים, המתכונת שלו תשתנה – הוא לא ייכתב על ידי כותב אחד, אלא יפורסמו בו קטעים של מספר כותבים, ואת בהחלט יכולה להיכלל ביניהם (בשל רמת כתיבתך).

נא שלחי לי תמונה דיגיטאלית שלך, שתתנוסס בראש כתבותייך.

בעיקרון, צריך להעביר אלי חומרים מידי שבועיים. אני אדאג לתזכורות...

אם הנ"ל מתאים לך – נא אשרי.

ובינתיים –

יישר כוח על כתיבתך.

בברכה,

*שם העורכת*