הם ההוכחה לקיומו של אלוקים.
לאחרונה יצא לי לראות כמה סרטים שבאופן נדיר למרות מוצאם (האמריקאי) היו די טובים. ליאון, קן הקוקיה, הסנדק 2. וזה החזיר לחיים את שאריות האימון שלי בתעשייה ההוליוודית. לאמנות הזאת יש כל כך הרבה לאן ללכת, למעשה היא יכולה להיות האומנות האולטימטיבית, כך שזה ממש פספוס רספטיבי שאין מה לראות בקולנוע כבר שנים.
פעם היה לי חלום לזכות באוסקר על בסט פוטוגרפי, וכך להיות הצלמת האשה והישראלית הראשונה שתזכה בפסלון. אבל לא עוזרת לכך העובדה שאין לי אפילו מצלמת סטילס כרגע, או שההשכלה שלי בסרטים שואפת לאפס (רוחב הפס שלי מוקדש בעיקר למוזיקה ופורנו,כמובן). מצד שני, חברה שלי הולכת ללמוד בסם שפיגל בשנה הבאה, ומתכוננת ע"י צפיה בכל סרט שנוצר ב100 השנה האחרונות בכל פינה נידחת בעולם. יחד איתי. אז יש לי הרגשה קלה שזה הולך להשתנות.
חייבת לזוז אז צ'או בינתיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
