טלי שיצאה היום מהבית היא לא הטלי שחזרה אליו.
ואיני יודעת למה.
אולי הריח של העבר, אולי הביקושים של ההווה, אולי הנסיעה חזרה הביתה, אולי הכל ביחד.
יום כזה חזק, מטהר, מברר, מרגיע, ולילה כזה לבן,
ולחשוב שלא רציתי לנסוע בכלל.
בכלל,לחשוב באיזה מצב יצאתי. ובאיזה מצב חזרתי.
ראשית יש לי וידוי – אני אוהבת ברסלב.
אני לא מכירה אף ברסלבר אישית, (אולי זו הסיבה שעדיין הבועה הזאת לא התנפצה לי), אני רק מכירה פה ושם, ונראה לי שיש משהו מחזק ונכון וטהור בלימודים ובהבנות שלהם, בדרך שלהם, בשמחת חיים ובפשטות שלהם, ולפחות תיאורטית אני מתחברת לזה יותר מלדברים אחרים.
אני מודעת לסטיגמה- הם משוגעים, מסטולים, לא מבריקים במיוחד, אלה מהם שחזרו בתשובה הגיעו למקומות מאד נמוכים בעברם, כולם קיצוניים ומתלהבים. אבל עד שאני לא אכיר ברסלבים אמיתיים אני אקח את זה בעירבון מוגבל.
והאמת,בינתיים זה לא משנה לי.
דרך החיים הזאת, החכמה הזאת, הלימוד הזה, מרגישים לי טוב ונכון, כאילו שהם מתאימים בדיוק למבנה הנפש שלי, כך שמצידי שהסטיגמות יהיו נכונות, ממש לא מזיז לי.
בשבועות האחרונים ביליתי בירושלים, רואה דירות ופוגשת כל מיני אנשים. באחד הלילות בשבוע שעבר, למשל, פגשתי אמן מבוגר ובודד שמתגעגע כבר 18 שנה למורו האהוב שנפטר, חבורת סטודנטים לרפואה נוגעת ללב, שלישיה צעירה מגניבה ובוהמיינית, הומו נוירוטי חמוד, ומשורר דרכים שחי בסרט. לגבי האחרון. בהתחלה חשבתי שהוא חרדי עם גיטרה על הגב, כי היה לו כובע שחור (אמנם עם חרוזים צבעוניים) וחליפה שחורה (אמנם יותר בסגנון מעיל מסע). כמובן, חוץ מהגיטרה, היו עוד דברים שהסגירו את העובדה שהוא לא חרדי וגם לא קרוב להיות חרדי, כמו עגיל זהב בודד באוזנו, וריח האלכוהול כשדיבר.
"אני מנייאק רק מבחוץ," הוא טרח לידע אותי, "אבל טוב מבפנים." בהתאם להצהרה הזו הוא החליט ללוות אותי במסעי למציאת דירה, העניק לי שיבא (וואו תודה) ולבסוף הצלחתי להיפרד ממנו (-והוא הצליח לסחוט ממני את הפלאפון.) (לכל הקוראות הפולניות בינינו - אני עושה את הדברים האלה כי אני סופרת לעתיד, תבינו.)
היום, הלכנו אור ואני לצפת להסתובב בעיר העתיקה, ואכן זה מה שעשינו, היה קר וגשום ובילינו כמה שעות טובות בהליכה מקצה אחד של המדרחוב אל הקצה השני וחזרה.
אבל אז קרה משהו מדהים.
אור ואני מהלכות לנו בסמטאות העיר העתיקה, עוברות ליד חנות ברסלבית.
אור (שמתה על כל דבר ברסלבי): "שנסתכל?"
טלי (שלומדת צרפתית): "ווי."
*בודקות מדף חוברות ברסלב קטנות וטלי בוחרת חוברת קטנה וורודה שדומה לראש שלה.*
טלי: "כמה עולה החוברת הזאת?"
המוכר: "בלי כסף. אבל את יכולה לתרום כמה שאת רוצה בקופה הגדולה שם."
*טלי מוציאה קצת כסף ותרה אחרי הקופה הגדולה = כנראה שם של קבוצת כוכבים, כי היא לא רואה שום דבר כזה, במקום זה היא רואה איש לבוש מעיל וכובע שחור מעוטר חרוזים מסב על הספות בזולה שבאחורי החנות. משהו בתנוחה שלו מוכר לה ביותר.*
האיש, בשוויון נפש, אף בקרירות: "נו,מצאת כבר דירה בנחלאות?"
טלי: 0_0 !!!!!!!
("וואט דה...???!!!")
בדיוק ברגע זה אור מצטרפת ומזהה גם היא את משורר הדרכים. טלי תוהה בעירפול האם ייתכן שאור עקבה אחריה. אך, לא.
אור: "הי, זה אתה שהדרכת אותנו לכותל!"
משורר הדרכים: "כן. לפני חצי שנה או משהו, אני זוכר אותך. היית עם חברה, נכון?"
טלי מסתכלת על אור. אור מסתכלת על טלי. שתיהן מסתכלות על משורר הדרכים.
אור: "לבשת אז בגדים לבנים וטלית."
משורר הדרכים: "כן."
אור: "אני רואה שהחלפת תחפושת."
בקיצור שם הוא היה, וגם אני וגם אור פגשנו אותו בעבר, עכשיו מה הסיכויים???!!!
בכל אופן, מעבר להוכחה המסוימת הזו לקיומו של משהו (נגיד הקצף הקוסמי הגדול), הנסיעה חזור מצפת היתה ממש טובה, ונחתה עליי בדיוק בזמן הנכון. ובזכותה חזרתי ארצה פשוט שונה ממה שהייתי כשטסתי לצפת.
ומשורר הדרכים? ממשיך לשוטט ולחפש את עצמו.
מקווה ששנינו נמצא בקרוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
