הכול התחיל בקיץ..

פרק 1 אנששששששששששים (:

גידו את דעתכם בסופו! :]

אני ממש מקווה שתהנו ושתאהבו את הפרק בפרט ואת הסיפור בכללי =]

< פרק 1 >

"את בטוחה שאת רוצה ללכת למחנה הזה?" דבורה נכנסה לחדר של מיקה.

"כן אימא, אני בטוחה וזהו" מיקה קיפלה את הבגדים שלה לתוך התיק הגדול שלה, לא היו לה אף פעם הרבה בגדים, אבל את כל הבגדים שהיו לה היא לבשה כי את כולם היא אהבה, אימא שלה תמיד קנתה לה מה שהיא רוצה ואף פעם לא העיזה לקנות לה משהו ללא רשותה.

"טוב בסדר מיכל.." היא התחילה להגיד אך מיקה קטעה אותה.

"מיקה, אימא! מיקה! זה לא קשה לקלוט.." מיקה התעצבנה והנידה בראשה. "אחרי 4 שנים היא עדיין לא קולטת" היא מלמלה לעצמה.

"אני מצטערת, מיכ.. מיקה. את יודעת שזה קשה לי, בכל זאת אני אימא שלך, אני בחרתי לך את השם ואת בחרת לשנות אותו" היא אמרה ועל פניה נראה עצב קל.

"את רואה למה אני רוצה ללכת? אני מרגישה חנוקה! כל דבר שאני עושה את מזכירה לי שאת אימא שלי ושאת מחליטה בשבילי" מיקה ענתה בעצבים וסגרה את המזוודה שלה. דבורה שתקה. "שבועיים מחוץ לבית, איזה כיף!" מיקה המשיכה.

"לקחת מברשת שיניים?" דבורה שאלה אותה לאחר שראתה שהמזוודה נסגרה.

"כן" מיקה ענתה באי חשק.

"וכלי רחצה? מגבת?"

"כן, כן"

"לקחת בגדים חמים? שלא יהיה לך קר.."

"כן, אימא, לקחתי הכול!" מיקה סיימה את התחקיר מוקדם מהצפוי.

"בסדר.. אני אלך לארגן לך את האוכל" דבורה אמרה ויצאה מהחדר.

=

"אז מה אחי, לא נראה אותך שבועיים?" יואב שישב על הכיסא מול המחשב שאל את רועי.

"לא. לא נורא, אתם תסתדרו בלעדיי" רועי אמר וחייך. יואב וגיא היו אצל רועי, שתמיד נחשב כאחד אהוב בקרבת חבריו, היה לו הכול, היה לו סטייל, היו לו חברים, היו לו יותר חברות ממה שלכל החברים שלו היו ביחד ותמיד בנות נדלקו עליו, הוא היה חתיך והוא עישן, דבר שמאוד משך אליו בנות.

"בשביל מה אתה צריך לנסוע עד שם בשביל בנות? יש לך פה אחי, כולן פה אחריך" גיא אמר לו וצפה בו מסדר את השיער שלו עם הג'ל לאחר שכבר סיים לארוז הכול.

"אה אחי, כולן פה נמאסו עליי.. אני רוצה לראות סוג חדש" רועי תמיד חש שהוא יכול להשיג הכול. הוא לא היה צריך לרדוף אחרי אף אחת, כולן רדפו אחריו. הוא היה המלך.

"ולמה אתה נוסע ככה לבד? היית לוקח אותי, את גיא, או כל אחד מהחבר'ה" יואב כבר היה מותש, הוא תמיד רצה ללכת אחרי רועי, כי רועי תמיד היה מצליח, ויואב לעומתו לא ממש הצליח, יואב רצה לצאת עם רועי למחנה קיץ הזה אך לא יכול היה כי רועי התעקש ללכת לבד.

"אמרתי לכם כבר מיליון פעם, אי אפשר להשיג בנות כשאתה עם עוד בנים, הן מתביישות להתחיל איתך.. ככה זה הולך" רועי קבע ויואב וגיא רק הנהנו בראשם, הם לא יכלו להמרות את פיו של רועי.

=

 'תיק המחנה המושלם' יונתן חשב לעצמו. היה בו כל מה שהוא רק חלם שיהיה בתיק מחנה. היו לו הרבה תאים, בכל תא נכנס חפץ תחקיר אחר. לתיק התחבר שרשרת של פקקים מכל המינים והסוגים, רק מחכים שבקבוקים פתוחים יכנסו אליהם, היו לו כל מיני סיכות, וקופסאות ללכידת חרקים וזוחלים מיוחדים, ספר החיות הקטנות וגם זכוכית מגדלת, היה לו בנוסף את כל מה שבן אדם צריך בשביל מחנה קיץ.

הוא כל כך שמח שבעוד שעה הוא יוצא מהבית למחנה הזה שהוא כל כך ציפה לו, שהוא סימן את הימים מתחילת הקיץ עד שהוא יגיע.

"סיימת להתארגן?" דני נכנס לחדר של יונתן.

"כן, אבא" יונתן חייך. "אני כל כך חיכיתי לטיול הזה, כל החופש!" היחסים של יונתן והוריו תמיד היו יחסים טובים.

"אני יודע, אני יודע" אבא של יונתן ענה לו. "סוף סוף טיול עם ילדים ולא עם מבוגרים, אני מקווה שתהנה" דני חייך ויצא מהחדר.

ליונתן לא היו הרבה חברים, או יותר נכון להגיד שלא היו לו חברים בכלל, עצם העובדה שהוא אהב נורא לחקור את הטבע ושהוא ידע דברים שילדים אחרים לא ידעו אז זה נראה מוזר לכולם ואף אחד לא אהב אותו. פה ושם היו לו חברים אבל תמיד הם עברו דירה כי הם גם היו מוזרים ולא היו להם חברים, אז תמיד יונתן נותר לבד ולכן גם לא הייתה לו בעיה להיות לבד במחנה.

=

"מה?! מה זאת אומרת שאפרת וגלי חולות?! מה?! ולמה מודיעים לי רק עכשיו כשאני עולה לאוטובוס?!" אביב צרחה לתוך הפלאפון שלה לאחר שאימה הודיעה לה שחברותיה הטובות ביותר לא יצטרפו למחנה קיץ.

"תקשיבי מאמי, בכל זאת, שילמתי על המחנה הזה המון כסף, כדאי לך לצאת" אימה ניסתה לשכנע אותה.

"וואטאבר.."

"מה אמרת?"

"שיהיה.. אני עולה לאוטובוס, אז אני ידבר איתך כבר.. עוד שבועיים!!!" אביב ניתקה. 'מה אני תעשה עכשיו לבד?! כאילו דה?! מה ה.. המחלה המטומטמת הזאת עכשיו נתקעת לי באמצע החיים?'

היא לא האמינה ששבועיים שלמים היא הולכת להיות לבדה, בודדה, בטבע עם עוד ילדים חנונים חובבי טבע, איכס מה עם כל הג'וקים האלה?! הסיבה היחידה שהיא הסכימה ללכת למחנה קיץ האידיוטי הזה לטענתה היא שאפרת וגלי יהיו איתה ויהיה כיף להכיר כל מיני אנשים, הם סגדו לעובדה שככל שמכירים יותר אנשים – יותר טוב. ועכשיו היא לבד, איך היא תכיר ילדים? איך היא תסתדר? איך???

אביב תפסה לה מושב באמצע האוטובוס וישבה ליד החלון, רואה ילדים, ילדים, ילדים .. היא חשבה לעצמה שאסור לה לבכות, לא עכשיו שהיא ישבה שעה מול המראה על האיפור המושלם הזה אך היא לא יכלה לעמוד בזה ופשוט בכתה.

=

רועי עלה לאוטובוס מנופף לכל החברים שלו שבאו להיפרד ממנו, הוא חשב לעצמו כמה טובים החיים שלו כאן, כמה חברים יש לו, כמה שהבנות שפופות לרגליו, הוא אהב את זה. אבל הוא רצה להכיר סוג אחר של בנות, הוא גם אהב לרדוף אחרי בנות ולא שהן רודפות אחריו אז הוא החליט לצאת למחנה קיץ. האוטובוס היה ריק, חוץ מילדה אחת שישבה בצד השני, היא נראתה סגורה למדיי וכאילו היא בכתה, רועי התקרב אליה וישב לצידה.

"ילדה יפה שכמוך, לא צריכה לבכות.. 'כשאת בוכה את לא יפה.. את לא.. יפה..'" הוא שר לה את השיר המוכר ששרים לבנות שבוכות.

"אם לא הייתי עצובה עכשיו הייתי אומרת לך שזה טריק ישן למדיי. ואני לא נופלת בקלות" היא אמרה ומחתה את דמעותיה.

"אל תדאגי, לא מתחיל איתך" הוא שיקר. "רק רוצה לדעת את שמך" הוא חייך.

"אביב"

"שם יפה, לילדה יפה" הוא כבר היה רגיל לתת מחמאות. "אני רועי" הוא אמר.

אביב כבר ניגבה את דמעותיה והוציאה את המראה שלה לבדוק איך היא נראית לאחר שבכתה, והיא נראתה דיי בסדר.

"אכפת לך שאני ישב לידך?" רועי שאל.

"לא" היא צחקה.

"או .. טוב לדעת שאני הצלחתי להצחיק אותך." הוא אמר וניגב לה את הדמעה האחרונה שהיא לא שמה לב שנשארה. "אז.. ספרי לי מה קרה" הוא התעניין והיא סיפרה לו.

"...אז בקיצור נשארתי לבד, אני יהיה עם הטבע לבד, בלי אף אחד" היא אמרה ושמה לב שכשהיא סיפרה את זה, זה נשמע פחות דרמטי ממה שזה.

"אל תדאגי בובה, יש לך אותי, גם אני לבד פה" הוא אמר וחייך.

האוטובוס כבר היה מלא בילדים שיוצאים למחנה קיץ, חלקם לבד, חלקם עם חברים, חלקם רוצים לצאת, חלקם יוצאים בכוח, אבל כולם הולכים לאותה מטרה – למחנה קיץ.

מקווה שאהבתם, 3>

אנונימית.