הכול התחיל בקיץ..

עם טיפה איחור, המון מאמצים ושיתוף פעולה(:

פרק מפפפפפפפנק. D=

<פרק 23>

מהר התנתקתי והעפתי לו את הכאפה של החיים שלו , ולחשתי לו באוזן "לך להזדיין יא בן שרמוטה מזדיינת".

"מה?" הוא אמר לי . הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו

"אדם מאמי תקשיב, 'דפוק וזרוק'? זה לא בלקסיקון שלי. אתה לא תדפוק אותי , תלך לזיין מישהי אחרת ותחזור אליי" דיברתי כל כך לא יפה , בחיים שלי לא אמרתי למישהו משהו בסגנון הזה.

"קורל, אני לא חייב לך שום דבר, לא רוצה אל תתנשקי איתי, זה הכול. אני חייב לך משהו ? לא" הוא אמר והסתכל עליי במבט שאומר הכול , שאומר שבשבילו זה כן היה 'דפוק וזרוק'. "אה ועוד משהו , פעם הבאה שאת מתכוונת להעיף לי כאפה כזאת אני יזיין אותך מכות" הוא חייך, חיוך שמח, אבל בתוך החיוך היה מוסתר פספוס, הוא פספס, אותי.

כל כך כעסתי עליו, חייכתי לו חיוך צבוע ומיד אחר כך הסרתי אותו ממני. הסתובבתי ובאתי ללכת, הוא תפס אותי בידי.

"מה?!" הסתובבתי אליו. הוא נישק אותי ומשום מה אני לא התנגדתי אבל זאת הייתה נשיקה אגרסיבית מלאה בכעס ולאט לאט היא נהייתה יותר עדינה, נעימה. הוא הפסיק בדיוק בזמן המתאים,

"אני.. אני מצטער, קורל" הוא אמר וחייך אליי חיוך עצוב. "באמת שאני מצטער, זאת הייתה היזיזה שלי לשעבר" הוא עשה פרצוף , כל כך בייבי.

הייתה דקת שתיקה.

"קורל?" הוא קרא לי בהיסוס.

"כן?" עניתי ויצאתי מכל מחשבותיי , אולי בכל זאת אני ייתן לו עוד הזדמנות? אולי הוא צודק? אם הוא התנצל זה אומר שהוא אוהב אותי, או דלוק עליי לפחות, לא?

"מה אתה מרגיש כלפיי?" שאלתי אותו פתאום , תקוע. "אני.. אוהב להיות איתך" הוא ענה וחייך.

"גם אני" אמרתי והתנשקנו. היינו ביחד 3 שעות , בזמן הזה התנשקנו , נתתי לו לגעת לי בחזה אבל לא מתחת לחזייה, וכל כך נמשכתי אליו, הוא היה כל כך חמוד וכבר סלחתי לו על הכול.

"מאמי..." הוא הפסיק לנשק אותי.

"כן?" עניתי לו בשאלה.

"אני.. אני שיקרתי לך , אני גר פה – ברחובות" הוא בחן את התגובה שלי . חשבתי על זה, עיכלתי את זה ואז הבנתי.

הייתי אדישה, לא ידעתי מה להגיד אז פשוט לא דיברתי והמשכנו בשלנו.

אחרי ה3 שעות האלו, הלכנו לספיר וירדן [החבר של אדם].

אני וספיר חזרנו במונית, ישנתי אצלה אז חזרנו אליה הביתה, היא נכנסה למקלחת ואני חיכיתי לה בחדר שלה , בזמן הזה אדם התקשר אליי, עניתי לו.

"הלו?" עניתי.

- שתיקה-

"הלו?" חזרתי על עצמי.

אף אחד לא דיבר איתי אבל מצד שני שמעתי אותו ואת ירדן מדברים.

...: "כה .. היא נתנה לי בסוף , היא מנשקת סבבה.. אבל אחי, אני נשבע לך שהרגשתי משהו כמו שפם" זיהיתי שזה לא היה אדם אלא ירדן והסקתי שהוא מדבר על ספיר כמובן.

אדם: "אחי, אני אומר לך.. אנחנו תפסנו לנו 2 ילדות קטנות ותמימות שלא יודעות מהחיים שלהן" הוא ענה לו.. הייתי בשוק.

לא דיברתי יותר, רק הקשבתי.

ירדן: "מה? לא! ספיר או אנאערף אני יודע איך קוראים לה זאתי? אחי, היא יודעת מה היא עושה . אולי הזונה השנייה .. זאתי שלך , תמימה" ירדן אמר לו.

"אחי , כל כך" אדם אמר וצחק. ישר עיני התמלאו בדמעות..

"היא אשכרה האמינה שזה סתם היה עם דנה, עלאק סתם.. חח אחי, אני חייב לזיין את דנה ובינתיים נשמור על קורל קרוב, אני אוהב תמימות" הוא אמר ושניהם צחקו.

הדמעות לא הפסיקו לזלוג, אני באמת תמימה, כל כך תמימה, הוא גם בגד בי וגם שיקר לי ואני ? אני פשוט יושבת פה ובוכה, לא מעיזה להגיד מילה !

אוי שיט. ספיר יצאה מהמקלחת ועשיתי את עצמי ישנה, לא היה לי כוח לדבר.

בבוקר למחרת לא היה לי כוח לאף אחד, לא היה בא לי חברה, היה בא לי ללכת הביתה וזהו. לא רציתי אף אחד לידי. ספיר תבין אותי, אני פשוט רוצה להיות לבד!

התקשרתי לאימא שתאסוף אותי מספיר.

כשאימא שלי הגיעה רשמתי מהר פתק לספיר והלכתי.

בבית ישר עליתי למעלה,

ישבתי כל היום בחדר, סגורה, שומעת שירי דיכאון מה שממש לא מאפיין אותי, לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד.

נכנסתי לחדר של יובל והוא ועדן היו שם, אמרתי היי יבש ופתחתי ליובל את המגירה,

יובל: "מה את עושה?" הוא שאל אותי כלא מבין.

אני: "אני רוצה סיגריה" אמרתי לו בחופשיות.

יובל: "אה בטח, ממתי את מעשנת?" יובל שאל.

אני: "תן לי כבר מה הבעיות שלך?!" צעקתי.

עדן: "קורל ? הכול בסדר ?" עדן שאל אותי בטון דואג.

אני: "כן , מצב רוח בעננים" אמרתי בציניות, לקחתי סיגריה ויצאתי מהחדר.

בחדר הדלקתי את הסיגריה והתיישבתי מול המחשב, 5 חלונות היו פתוחים מהאייסיקיו. סגרתי את כולם בלי אפילו לקרוא אחד, לא היה לי כוח לאף אחד עכשיו !

אחרי חצי שעה עדן ויובל נכנסו לחדר שלי,

עדן: "מה קרה?" הוא שאל אותי ברציניות. הבנתי שמאז שיצאתי מהחדר עד עכשיו הם דיברו עליי.

"יובל, עדן. אני אוהבת אתכם , אבל פשוט אין לי זין לאף אחד כרגע, סורי" אמרתי בבאסה. יובל יצא מהחדר ועדן לא וויתר לי , הוא היה חייב לדעת מה עובר עליי.

אני: "עדן, ביקשתי שתעזבו אותי! למה אף אחד לא יכול לעזוב אותי בשקט ? למה?!" אמרתי לו ואז נשמתי עמוק וירדתי טון "מאמי, אני לא יכולה לדבר על זה, וגם לא רוצה. פשוט תצא לפני שאני יגיד דברים שאני לא מתכוונת אליהם" אמרתי ולקחתי שאחטה.

עדן: "אוקי.. אני תמיד יהיה פה בשבילך , את יודעת את זה" הוא אמר ויצא מהחדר .

איך שהוא יצא פרצתי בבכי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הייתי חייבת לספר את זה למישהו , פשוט חייבת.

התקשרתי לקארין.

"הלו ?" נשמע אחרי כמה צלצולים

אני: "קאר.." הבכי קטע אותי.

קארין: "קורל ? קורל את שם?"

אני: "כ.. כה.. קארין אני.."

קארין: "עוד חמש דקות אני אצלך" היא אמרה וניתקה.

אחרי בדיוק 5 דקות היא נכנסה לחדרי.

"מאמי !" היא חיבקה אותי חיבוק דואג "מה קרה?"

התחלתי לספר לה את כל הסיפור מההתחלה, כל כך הייתי צריכה לפרוק את זה אצל מישהו, מה הייתי עושה בלעדיה ?!

קארין: "קורל, אין לי ממש מה להגיד לך, אין בכלל ממש מה להגיד, פשוט ילד זין , זה הכול.. אנחנו עוד נחשוב  איך לנקום בו" היא אמרה וניסתה לעודד אותי.

אני: "תודה קארין, אני מרגישה כל כך לבד עכשיו , כל כך" אמרתי לה.

קארין: "אל תדאגי, יהיה בסדר מאמי" היא אמרה וחיבקה אותי, חיבוק שכל כך חיזק אותי. התחבקנו ככה שתינו במשך כמה דקות שנראו לי כמו נצח. קארין החליטה שהפתרון הטוב בשבילי הוא להפסיק לשמוע דיכאון, והיא לא הסכימה לי עוד סיגריה, היא החליטה שאנחנו הולכות לשופינג. שופינג זה מה שיעזור לי לדעתה. הלכנו לקניון.

נכנסנו לכמה חנויות.. קניתי 2 ג'ינסים יפים בגזרה נמוכה, סקינים. וגופיית סבא נחמדה כזאת, קארין קנתה חצאית מינית מדהימה ואת אותה גופייה שאני קניתי רק בצבע שונה.

קארין צדקה, שופינג זה בדיוק מה שיעודד אותי במעט במצב הזה, לא חשבתי על אדם הרבה אבל עדיין כאב לי והמילים שלהם הדהדו לי בראש שוב ושוב.

הלכנו לאכול בארומה , הזמנו סלטים טעימים כאלה ואייס ארומה.

אחרי זה קארין אמרה שהיא עוד צריכה לקנות חזייה ואחר כך אפשר לחזור הביתה, נכנסנו ללבנבנים ומהר קארין מצאה את מה שהיא חיפשה.

היא נכנסה לתא מדידה ובינתיים התיישבתי על השרפרף מול המראה. מאחד מהתאי מדידה יצאו רעשים, עוד איזה זוג חש שאין לו מה לעשות אז הוא מתמזמז בתא מדידה בקניון, חשבתי לעצמי.

הסתכלתי על הרגליים שלי, אמרתי לעצמי שאיך שאני מגיעה הביתה אני מורידה את הלק המזעזע הזה מהרגלים, כשהרמתי את ראשי בדיוק הספקתי לראות בשקיפות של המראה אותם יוצאים ביחד מהתא הלבשה, ביחד.

מקוות שאהבתם , 3>

אנונימית והשותפה החדשה D: