אז הרבה זמן לא הייתי פה, לא עדכנתי פה,

למען האמת הפוסט האחרון גם כן לא היה עדכון שלי... אבל בכל זאת...
אז קרו הרבה מאז הפעם האחרונה שעדכנתי כמו.......... ת'אמת לא קרה כלום,

החיים שלי די משעממים ושיגרתיים ככה שאין כ"כ מה לספר,

אני תקועה בשגרה כזאת שרוב הזמן אני מחוץ לבית וכשאני בבית אני או ישנה

או עצלנית מידי כדי לעשות משו מועיל עם עצמי כי אני גמורה מעייפות... אווי... העצלנות.

אבל ניצלתי את הזמן הזה (בדיוק השעה שיש לי שהכאב ראש יעבור ועד שאמא שלי תיקח אותי לטניס) לעדכן,

למרות שהעדכון הזה בטח חסר כל תוכן עיקרי או משו כזה, הוא סתם עדכון כדי שיפסיקו להגיד לי לעדכן, נראה לי...

יכול להיות שבהמשך באמת יהיה לו איזה תוכן מסויים (בספק..).

אז היה יום העצמאות יום רביעי ויצאנו לאשקלון (כמו כל העולם) והיינו בבמות וראינו את הזיקוקים,

והיה נחמד כזה להיות עם כולם ואפילו ראינו את אמיל שלכבוד הארוע המיוחד בנוסף לשני התחתונים גם לבש חוטיני...

היינו ביחד וקפאנו מקור (לפחות אני) וניב הנחמד (כפרעליו!) הביא לי את הג'קט שלו למרות שאמרתי לו שלא להביא לי כי הוא היה עם חולצה קצרה.

אח"כ הלכנו לדלילה (כמו כל העולם שמיצא הבמות) וישבנו ליד הים, די קרוב לזיקוקים, לא מספיק קרוב שייפול עלינו כל השאריות שלהם, בכל מקרה הם דיברו, אני הייתי עם נתן, היה נחמד כזה ואז התחילו הזיקוקים והיה ממש יפה לשבת על החוף ככה עם כולם ולראות את הזיקוקים.

משם המשכנו לתחנת אוטובוס שם חיכינו לאבא שלי שנראה לי עשה דווקא ואיחר לבוא לקחת אותנו אבל לא נורא...

העברנו את הזמן בפעילות המועדפת על אנשים בזמן האחרון: לצטט בדיחות מהמופע של שלישית פרוזק או מישו מהם.

אבא שלי הגיע לקח אותנו, צעק על איזה ילד שעמד באמצע הכביש (כי איזה אבא לא עושה את זה...)

 וככה בערך הסתיים הערב שלנו של יום העצמאות.

(כמובן שהיום למחרת הועבר בנמנום כל עד שעות הצהריים והשלמת שעות שינה של כל השבוע...)

בזמן האחרון נחמד לי כזה, אני מנסה להיות יותר שמחה,

כי מבקשים ממני וכי לא כ"כ נעים לי להיות עצובה ועצבנית כל הזמן

(לא תמיד זה יוצא, אני עובדת על זה) זהו נראה לי...

(רמז למישהו שקורא כאן ולא מגיב: תגיב מה אתה שותק?!)