לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

שבירת שביתה קטנה...


או.קי. נתקעתי קצת, אז למי שיש רעיונות... להציע! (נועה לא להרוג את הגיבורה! גם אם יש לה חיים מושלמים)

 

..."לולה עצרי! בבקשה, אני יודע שהתנהגתי כמו אידיוט! אבל אני מצטער, אני ממש ממש מצטער, עשיתי טעות ואני מבין אותה, וחשבתי שאת מכול האנשים דווקא תביני אותי, אני אוהב אותך!" הוא צעק לי. באותה שנייה יצא איתן מהבית שלו, הוא ראה שאני בורחת ממנו, הוא רץ לעברי. "את בסדר? הוא מפריע לך?" הוא אמר, לפני שהספקתי לענות, מייקל עבר מעבר לפינה ואיתן נתן לו אגרוף בפנים. מייקל לא ישב בשקט ועד מהרה הם החלו ללכת מכות.

"די! די כבר שניכם!" צעקתי על שניהם, והם הסתובבו אליי, "מייקל לך! אני לא רוצה לראות אותך!" צעקתי והוא הסתובב והלך. לקחתי את איתן לבית שלו, הוא היה חבול ומדממם, הוצאתי מגבת וקרח ניגבתי אותו מהדם, ושמתי לו קרח על העין שהייתה סגולה, "אווץ'!" הוא צעק עליי כי לחצתי חזק, "זה מגיע לך!" אמרתי ולחצתי יותר חזק, "מה לעזאזאל חשבת? זה לא היה הרעיון המבריק ביותר שלך..." אמרתי וצחקתי.  "סליחה... חשבתי שאת צריכה עזרה" הוא התגונן, "לא איתן לא הייתי צריכה עזרה! לא הייתי צריכה שכל זה יקרה! בעיקר לא היום!" צעקתי, הוא הסתכל עליי, קמתי והלכתי.

יצאתי החוצה לכיוון הבית שלי, הלכתי לחדר של אחי והתיישבתי לידו במיטה שלו הוא חיבק אותי ולא אמר מילה. רק חיבק אותי, הוא ידע לא להעמיס עליי להתפלסף

ישבנו בשקט בדממה וניסיתי לחנוק את הדמעות, הוא חיבק אותי יותר חזק כשהתחלתי לבכות, הסתכלתי לתוך העינים שלו והרגשתי בטוחה, כאילו אף אחד לא יפגע בי לעולם, כל עוד  הוא פה וכל עוד הוא מחבק אותי... ממש כמו אבא. אבא שמעולם לא היה לי, האבא שנטש אותי לטובתו! מי שיושב למעלה... אז עם זה גורל אני מעדיפה לא לדעת מה הוא תכנן בשבילי.

האנטר יצא מהחדר והלך לחדר שלו חיבר את הגיטרה למגבר והתחיל להתאמן עלייה, הוא היה בורח מזה, הוא לא אוהב להתעמק בדברים יותר מידי. כל פעם שהמצב ניהיה קצת רציני הוא עוזב, הוא לא יכול להתקע באותו מקום הרבה זמן.

 

שמעתי דפיקות על החלון שלי. פתחתי את החלון, זה היה איתן. "תרדי למטה בבקשה... אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר תוך כדי שהוא מושיט לי יד לאחוז כדי שלא אפול למטה.

התחלנו ללכת לאורך הים, בדיוק על הקצה של הגלים, איפה שהקצף נאגר. הלכנו בדממה מוחלטת חיכיתי שהוא יגיד משהו. הוא שתק, שמעתי את הנשימות של, הוא היה עצבני. "את... אוף!" הוא התחיל להגיד וקטע את עצמו, "אני מה? דבר.." אמרתילו תוך כדי שהתיישבנו על החול הלח, "אני לא יודע מאיפה להתחיל..." הוא הניח את היד שלי בתוך הידים המחוספסות שלו, "זה פשוט, מההתחלה..." אמרתי לו והבטתי לתוך העיניים הכחולות שלו.

"על החיים ועל המוות" הוא אמר לי ונשק לי, "אני לא מכיר אותך כל כך טוב, אבל את נראית לי בחורה לעניין, את נראית בחורה טובה ואני ממש לא רוצה לפגוע בך, את מבינה את זה נכון?" הנדתי את הראש להסכמה, "אני ממש מתחבר אלייך אבל, אבל אני לא יכול, את נחמדה מידי, אני לא רוצה לסבך אותך בצרות שלי, בגלל זה אני צריך להגיד לך ש... שאני ממש אוהב אותך אבל אני לא יכול להיות איתך" הוא קם, הרים אותי איתו, חיבק אותי, נישק אותי. כמעט כמו אותה נשיקה בחדר, אותו קסם, אותם פרפרים אך הנשיקה הזאת נעצרה, ולא על ידי האנטר אלא על ידי הדמעה שלו, שזלגה לי על הלחי, הוא הסתכל עלי והלך.

שמעתי רשרוש מהשיחים, הלכתי לבדוק מי זה, קיוותי לראות אותו, את איתן אבל לא התאכזבתי לגלות שזה הייתה הרוח, התחלתי לבכות. למה? למה אני בוכה? אני לא מכירה אותו. אבל הדרך שהוא נגע בי, בדיוק איפה שנעים. המגע העביר בי צמרמורת, אבל צמרמורת טובה, וכל פעם שהתקרבנו הרגשתי פרפרים בבטן, בועטים, ידעתי שזה יקרה, ידעתי שאני אפגע. אבל מה שהכי כואב, זה לראות אותו הולך ממני, בלי הסבר, בלי שאוכל לומר לו שאני אוהבת אותו, אני יודעת שזה מוקדם אבל לפחות אם הייתי אומרת את זה, זה היה יכול לגרום למשהו אחר, משהו חדש,אבל לא, שתקתי. מהרגע הזה כבר הבנתי לא אוכל להוציא אותו מהראש, נפלתי, במקום שהכי רציתי לא ליפול, נפלתי שם- באהבה. שוב אני לא אצליח לאסוף את אותם שברים של הלב שלי.

התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי כששמעתי נשימות בעורף, נשימות מוכרות כל כך, הסתובבתי אחורה ראיתי את מייקל. כאילו הוא ידע להיות שם בשבילי, מתי שעצוב לי, למרות שאנחנו לא ביחד הוא ידע לקרוא אותי כמו ספר. הרגשתי כל כך לבד באותו רגע, הוא נשק לי על הלחי, ניגב לי את הדמעות שהחלו לזלוג, והתיישבנו על החוף. "מייקל למה עשית לי מה שעשית? לא ידעת כמה אני אוהבת אותך?" שאלתי אותו, הוא שתק. "כל מה שאגיד לך לא יישמע לך טוב אז אני אעדיף לשתוק, אבל עכשיו אני פה, ואני לא עוזב. תני לי הזדמנות לתקן את זה, גם אם מה שעשיתי נורא כל כך" הוא התנצל וניסה לחדור שוב על הלב.

ידעתי כבר מאותו רגע, שאני לא אוהב אותו יותר לעולם, הלב שלי חתום בפניו.

גם אם אין לכם אתם יכולים להגיב...

(נועה את סקסית!)

נכתב על ידי O.0" , 25/1/2008 15:39  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ...me... not good enuogh?! your problem ב-1/2/2008 09:47



Avatarכינוי:  O.0"

בת: 32

MSN:  keren.v




3,857

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לO.0" אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על O.0" ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)