הקטע היפה בחיים הוא שהם קשים. אין מה לעשות, לא משנה מה נעשה ואיך נחיה, אנחנו ניתקל באין-ספור קשיים, חלקם כמעט בלתי-מורגשים, וחלקם ישבו לנו חזק-חזק על הנשמה, ויעיקו עלינו בכל צעד שנעשה וכל נשימה שניקח. הם תמיד יעכבו אותנו, יכבידו עלינו, יגרמו לנו לרצות להפסיק, לוותר, לסיים כבר עם הכל, את הכל. אז איך קיבינימאט אני יכול להגיד שזה "הקטע היפה בחיים"?!
...אבל זה בכל זאת ככה. למה? כי קשיים הם לא מכשולים, וזה מה שרוב האנשים לא מבינים (או יותר נכון, בוחרים להתעלם ממנו). מה שהם כן זה אתגרים. וברגע שאתה מבין שכל דבר בחיים הוא אתגר, כיף יותר לעשות אותו, כי במקום לזרום בשעמום דרך כל דבר שאתה עושה, אתה צריך להתאמץ ולהשקיע ולתת כדי להמשיך הלאה, ואז אתה באמת עושה משהו. מתעמק בו, מבין אותו, ואפילו נלחם בו. אבל העיקר לנצח בסוף, כי שום דבר לא יכול על מי שרוצה מספיק, ו"הכל בראש" זה לא רק ביטוי. אם זה להילחם בחוסר-היכולת של הגוף שלך להתמודד עם הדרישות הפיזית ממנו, או להגיד משהו כבד ומשמעותי למישהו, או לחיות עם עצמך למרות שזה אומר שאתה צריך להיאבק בעצמך כל החיים. פשוט מאוד צריך להפסיק לחשוב "כמה קשה" ולחפש סיבות, תירוצים והיסחי-דעת כדי לא להתעסק עם הקשיים, ובמקום זה לחפור במוח עד שמוצאים את כפתור ה"תמשיך לתת", ולא לעזוב עד שמסיימים. כלום לא בא בקלות, והכל יהיה מלווה בסבל שלא-נגמר, אבל הרעיון הוא להסתכל על הנוף ולשכוח מכל החרא. לא זה מה שצריך להטריד אותנו. לא הכאב, לא חוסר הרצון, לא התנאים המחורבנים. שום דבר לא יפריע לנו, בטח שלא לי.
לילה טוב,
רועי.
נ.ב. סיימתי עכשיו טירונות, פעם שניה בחיים. מי היה מאמין שמחוסר-יכולת לרוץ יותר מקילומטר אחד, (וגם זה בקושי) אני הולך לרוץ מחר עשרה. רק צריך להמשיך ללחוץ על הכפתור, והכל יישאר מצוין. קצת מאתגר, אבל מצוין.
[Hironobu Kageyama - Ore Ga Yaranakya Dare Ga Yaru]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: