מה שיש לאיש שלג להגיד..

אז הייתי בסמינר של הצופים עם אנשים מכל ארצות הברית והיה לי כייף..

כאילו כרגיל באתי עם מישהו שהכיר את כולם והוא גם חתיך אז..

הוא: "אין לי איפה לישון היום.."

אני: "אני ישנה לבד.."

הוא: "אהמ.."

אני: "זאת חצי מיטה שאתה מוזמן להשתמש בה.." (ישנו במיטות זוגיות כי זה מלון..הומואים שליטע..)

הוא: "לא..אני כבר אמצא משהו..."

אווצ'..

אבל לא בא לי לדבר על זה כי זה היה כרוך בהמון שעות באוטובוס/ רכבת/  airtrain/ ושאטל הלוך חזור לניו-ג'רזי אז..

מה שכן-

מחר יש אודישנים לשתי הצגות..

אחת פסטיבל לא תחרותי בקולג' בבוסטון ואחת תחרות של 180 בתי ספר בניו אינגלנד..יענו מאוד תחרותי..

אני הולכת להיבחן לשתיהן..

ואני לחוצה.

מאוד לחוצה.

כי כאן לא צריך להכין קטע, צריך לבוא, מקבלים קטע עם עוד מישהו, לומדים אותו 5 דק' ומציגים..

באנגלית.

ואני חוזרת,

באנגלית.

חבל.

לא משנה העיקר החוויה..

ואפילו אם אני לא אתקבל זה הקטע שניסיתי..

והם גם מפחדים מאפליה ושטויות אז הם לא יעזו לא לתת לי משהו..ואם כן..אני אראה להם מה זה!

חח סתם..הם יעריכו אותי על הניסיון ויגידו לי שזה מוקדם מידי עם האנגלית שלי ללחץ כזה..

דפוקים.

כאילו ברצינות זאת השנה ה-5 שלי בלימודי תאטרון..אמנם זאת אנגלית ויש לי מבטא והכל..

אבל מבחינת משחק-יש לי יותר ניסיון מרובם...

בקיצור, אני מתרגשת אבל יודעת שלא לצפות..

מתגעגעת לכולכם!

~מתעורר~ הוא: "מה נשמע?"

~מסובבת את הראש כדי לענו לו..~ אני :"אהמ.."

~הוא נרדם~

:|

ואח"כ שואלים אותי למה יש לי דימוי עצמי נמוך..

אני. שזאת גם בדיחה פרטית..