"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

בתור חיילת במדינה שבה אחוז המעשנים הצעירים רק גדל משנה לשנה. אני יכולה להגיד שאני יכולה לראות את הירוק בעיניים נהפך לאט לאט לאפור.

לפני כמה זמן ילד בן 10 ביקש ממני לקנות לו סגריה. הייתי עם דמעות בעיניים לא ידעתי בכלל מה לעשות.

לפני בערך חצי שנה אמרתי שאני אקח שאכטה, אעשה את הנסיון הזה. אראה ממה אנשים מתלהבים, אבל שאכטה אחת, שאכטה שנייה, שאכטה שלישית וכלום, זה לא הלהיב אותי.

אז במהלך הזמן ניסיתי שאכטה מסיגריה אחרת, ואחרת, ואחרת. ובערך בשלל ה10 שאכטות משלל סיגריות אני יכולה להגיד- לא אין בזה שום דבר מלהיב.

הבעיה היא שיש כמה סוגי  מתחילי מעשנים בארץ.

אלו של התחלתי לעשן מלחץ חברתי ופשוט התמכרתי  אבל בחיים לא שמעתי אותם אומרים 'בא לי להפסיק'

אלו של התחלתי לעשן מלחץ חברתי ואני לא מבין איך להפסיק  והם לא מבינים שאם הם באמת היו רוצים- הם היו מפסיקים.

אלו של התחלתי לעשן כי רציתי להיות מגניב וכמו כולם אבל.. ואין להם שמץ של מושג מה להגיד אחרי זה.

אלו של התחלתי לעשן כי ניסיתי וזה הלהיב אותי ואני באמת לעולם לא אבין אותם.

אלו של התחלתי לעשן כי ניסיתי והתמכרתי ואותם בכלל איבדתי...

ויש את המעשנים.

אלו של מה? אני ממש אוהב את זה [אבל אני לא יכול לספר לך למה. זה פשוט עושה לי טוב.] מה שתגידו.

אלו של זה מרגיע אותי כן, התמכרת. אדיוט.

אלו של אני פשוט מכור, אין מה לעשות תתפלא, יש.

אלו של אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה, אבל אני לא רוצה אוקיי, בעיה שלך- אבל למה אתה מסרטן גם אותי?

אלו של רדי ממני אותם מעולם לא הבנתי. אתה רוצה לעשן? לא רוצה...

ומה אתם?

למה לעשן?