הנסיכה על אדן החלון

היום יום שישי.
הערב הייתי אמורה לשבת עם אמא ואבא וכולם ולעשות קידוש אולי,ולאכול את האוכל של אמא.
אבל שוב,ברגע כזה,הם שם ואני כאן.
"היא ישבה והחזיקה ספל קפה בידה וברגל מקופלת אל אדן החלון היא הביטה החוצה ורצתה לברוח.
לא ידעה מה הסיבה שלה להשאר עד אשר שמעה......."
"בוקר טוב"
"בוקר טוב" חייכתי רק למשמע קולו הענוג.
הילד שלי התעורר ופקח שתי עינים נכספות. הוא יפה תואר.כשהוא ישן,כשהוא רק מתעורר.
"מה השעה?"הוא מיהר לברר .
"11"
"ואו,הגזמתי" הוא העיף מעליו את הפוך.
"דורית התקשרה"
"מה היא אמרה?" הוא זינק מהמיטה.
"שאנחנו יכולים להיות רגועים שג'וני עוד מעט יקום"
"בכל זאת אני רוצה שנלך לשם עוד מעט"
"בסדר" חייכתי להרגיע אותו "תתעורר,נשתה משהו ונלך"

בדרך לבית החולים טום היה שונה מתמיד.הוא כל הזמן משך באפו וגירף את העורף וכשחיכינו בתחנות האוטובוסים המרובות הוא לא הפסיק לרקוע ברגליים ושתק. כל הזמן שתק ושתק.
השעה הייתה כבר 2 בצהריים. הייתי כל כך עייפה תשושה ורעבה ונוסף לכל גיליתי הפתעה חדשה -כולי הייתי עקוצה עקציות יתושים אדומות וגדולות שגירדו לי בכל הגוף כל הזמן.
"א....א..את יודעת"
הוא פתאום דיבר באוטובוס האחרון שהוביל אותנו לבית החולים .
"אני פוחד קצת"
"פוחד?אתה?טום הגיבור?" ניסיתי להצחיק אותו ללא הצלחה.
"כן אני" הוא אמר בשקט "טום הגיבור"
ואז המשיך כאילו בהיסוס "ג'וני...ג'וני זה האבא שאף פעם לא היה לי"
"אני יודעת" תפסתי את ידו "הכל יהיה בסדר"
הוא היה נראה מודאג.
טום לא טיפש. השמחה שלו אתמול מההודעה על כך שג'וני בסדר ורק הורעל אולי הייתה לשווא.
אני יודעת שהוא בדיוק כמוני הבין שמשהו כאן לא בסדר ,שלא משאירים ככה סתם בן אדם בבית חולים.

טום נשאר עם דורית במחלקה.
היא נראתה כמו גוויה מהלכת: שתי עיניה נפוחות ואדומות כדם,שיערות ראשה פרועות לצדדים וידיה מקופלות כשעל גבה שמיכת צמר דקה אחת.
היא וודאי לא ישנה דקה או שכן ישנה אבל שינה גרועה על כיסאות הברזל המחוספסים בבית החולים.
מסכנה. זה לא קל שהאהוב שלך מאושפז בבית החולים.
זכרתי את זה מעצמי,אמנם בנסיבות הרבה יותר קלות וטיפשיות. פעם מזמן כששחר היה מאושפז בבית החולים בגלל התקפי האסטמה שלו.
אני זוכרת שאמרתי להורים שאני ישנה אצל שי ובעצם נשארתי כל הלילה לישון בבית החולים עם אחותו הגדולה.

אני ירדתי להביא קוראסונים מגעילים וקפה מגעיל מהקפיטריה בקומה התחתונה.
גוועתי ברעב,ולא היה אכפת לי כמה זמן הם עמדו שם.
נתתי גם לדורית וטום לאכול ולשתות.
"הוא התעורר כבר?" שאלתי כשישבנו שלושתינו מסביב לשולחן ברזל קטן אחד.
"לא " היא אמרה "הם נתנו לו חומר הרדמה חזק ,כנראה שעכשיו הוא אחרי שטיפת קיבה וכשיקום יעשו לו בדיקות".
טום כל הזמן עודד אותה ואמר שזה כלום ושהוא יהיה בסדר.
"הוא איש חזק ג'וני" הוא אמר בחיוך "אני זוכר כשהייתי קטן הוא היה ...הוא היה המודל שלי לכוח נפשי,לאומץ. אף פעם הוא לא התלונן.
כל משימה קשה שעמדה בפניו הוא ביצע ובדרכים הכי קשות שהציב לעצמו"

אחד הרופאים הגיע פתאום ואמר "בוקר טוב לכם"
מיד שלושתינו במין אינסטינקט קמנו ממקומנו.
"הוא התעורר ועכשיו אנחנו בודקים אותו,עוד רבע שעה בערך,אני מניח,תוכלו לראות אותו קצת"
דורית תפסה את ידיו של טום ושניהם היו מאושרים.

כעבור 20 דקות של ציפיה אין סופית קראו לנו לגשת ולבקר את ג'וני.
נכנסנו שלושתינו לחדר שלו. שנאתי חדרים בבתי חולים,שנאתי ציוד רפואי,מיטות חולים,מלא אנשים בבגדי בית חולים.
ג'וני היה מחובר להרבה מכשירים. למה זה נראה לי כ''כ משונה?
הוא שכב במיטה עם עיניים נפוחות כמו אחד שקם משינה ארוכה וחיוך רחב על הפנים.
החיוך הטהור הזה והתמים שמסדר הכל של ג'וני.
"ג'ון" טום רץ לעברו ודורית מיהרה להתרפק על כתפו.
"היי חברים" הוא חייך "אני בסדר,לא לדאוג"
אני עמדתי במבוכה בצד וחייכתי.
"איך אתה מרגיש? " דורית דמעה ונשקה נשיקות קטנות לגופו.
"מצוין" הוא אמר "ישנתי קצת,אה?"
"קצת" היא צחקה ואנחנו איתה.
"יאללה,מה הדיכאון הזה בן שלי?" הוא חייך לטום שהיה נראה טרוד.
טום מיהר לשנות הבעה ולשחק אותה שמח ואמר "אני לא רגיל פשוט לראות אותך ככה,אתה שור אתה"
"גם שוורים חולים לפעמים"
"אז מה קרה?" החלטתי להתפרץ לשיחה.
"כנרא שהורעלתי " הוא אמר "מי יודע ,אני אוכל במסעדה. אסור לסמוך על מסעדות"
"אבל אתה אחראי לאוכל שם ג'וני"
"זאת בדיוק הבעיה!" הוא צעק וצחקנו כולנו.
זה היה מוזר איך שבתקופה כזו קצרה גם אני הרגשתי פתאום שהוא האבא המחליף שלי.

"טום" קראתי פתאום אחרי שישבנו מסביב לג'וני "שעה 4 וחצי"
"לא נורא" הוא לחש.
"למה?לאן אתם ממהרים?" שאלה דורית.
"סתם " טום הסמיק "יש את השלב הראשון בתחרות הדבילית ההיא,זה לא כזה אכפת לי"
"מה פתאום!"צעק ג'וני בעצבים "אתה הולך לשם אחרת אני לא מוכן שתשב כאן"
"אבל ג'וני אני רוצה להשאר איתך כאן"
"די ישבתם איתי הרבה זמן,אני מרגיש בסדר גמור. דורי ואני נשאר כאן! תלכו שניכם,תבואו מחר כבר"
"מה פתאום" טום סירב להסכים אבל ג'וני שכנע אותו בסוף.

כשהגענו למקום בו נערך השלב הראשון של התחרות שירה של טום.
היו שם לא הרבה ילדים אמנם,בערך 20,שעלו לשלב הזה.
ממש כוכב נולד דה-לה-שמטע.
התחרות התקיימה ברחבה גדולה בכניסה והכל היה מעוצב ומתוקתק כמו תחרות הוליוודית.
אני התלהבתי אפילו יותר מטום.
"טוב,אני הולכת" אמרתי .
"רגע" הוא משך אותי מהיד וצרח "לאן?"
"תרגע" צחקתי "לשבת שם,איפה שכל החברים של הסטארים יושבים"
"מה,אני לא נשאר כאן לבד"
"אתה כן" חייכתי "אני לא הולכת להופיע איתך,כן?"

בכל מקום היו שלטים גדולים שעליהם היה רשום- "כוכב הנוער" .
היו שם כמה נערים ונערות שליוו את הסטארים המתחילים ,כמוני.
על שולחן ארוך וגדול ישבו אותם אנשים שראיתי בפעם הקודמת - ההומו המחומצן,הבחורה עם השיער האפור,ושלמה.
לידם ישבה גם בחורה נוספת שאני זוכרת שקראתי עליה פעם שהיא מבקרת מוזיקה וגם במאית ונדמה לי ששמה היה ליני.
בשלב הראשון של התחרות הם הציגו את עצמם וספרו על עצמם אחד לשני ונתבקשו לבצע כל מיני משימות אתגריות שקשורות במוזיקה.
התחלתי לדאוג. שמעתי שהולכים ממש לנפות שניים כבר היום בשלב הראשון ומצבו של טום לא היה נראה מזהיר במיוחד.
הוא סירב לשתף פעולה והיה נראה מנותק מכולם ומרוחק. אף אחד שם לא אהב אותו מבין הילדים.
כולם היו צפונבונים טחונים שכאלה וטום לא היה קשור לשום דבר.
בשלב השני באותו היום זה כבר הגיע לצד היותר חזק של טום - השירה.
ואז הם שרו. כולם שרו. אחד אחד. כל נערה מחומצת,כל פריק שחושב שהוא כוכב "אמ-טי-וי" וכל כוסית בת 14 שעלתה שלב.
אבל אף אחד...אף אחד לא הגיע לרמה של טום.
השיר שהוא שר גרם לי להתפרפר.במקומי ולהצטמרר - הוא שר שוב את "אולי" . השיר שהוא שר ממש בפעם הראשונה שראיתי אותו.
העינים שלי נצצו שוב כאילו ממש לנגד עיני ראיתי את אור המדורה שהיה סביבו בפעם הראשונה שראיתי אותו.
רציתי שאחרי שימחאו לו כפיים כולם - ארוץ לעברו ואצעק בגאווה "זה הבחור שלי".
רציתי לחבק אותו חזק ולהצמיד לגוף ואז לנשק אותו,לשרוט בכפותיי.
רציתי לדמוע יחד איתו ולהחזיק בפניו כשאני מסתכלת לו בעינים ולומר "אני אוהבת אותך טום".
אבל אי אפשר. הדמעות זלגו לי ככה סתם כשהייתי רחוק ממנו והוא לא יכל לראות. כל השיר הוא הסתכל עליי.
לא,זה לא היה כי השיר היה מוקדש לי וגם לא השורה היפה מכולן "כי אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מדי",זה היה כי לפני התחרות אמרתי לו שאם ירצה להתרכז יסתכל לנקודה אחת והוא יכול להסתכל אליי אפילו.
כשהוא סיים כולם מחאו כפיים סוערות יותר מאשר לשאר הנבחנים. ואני נשארתי לשבת במקומי ולמחוא כפיים בשקט.

בסוף הערב ניפו שני ילדים שהיו ראויים לניפוי עוד מלפני שהחלה התחרות.
טום כמובן עלה לשלב הבא ובישרו לו כי בימים הקרובים יערכו צילומים מקצועיים לתחרות.
"היית גדול,ענק,מדהים"חבקתי אותו והוא אמר "כן"
"מה כן?"
"אני לא יודע" הוא גירד בראשו כשכולם החלו להתפזר "אני לא בטוח שזה בשבילי"
"למה?" התעצבנתי שהוא כל הזמן מזלזל בעצמו.
"אני לא יודע נו,ואם נצטרך לעזוב פה הכל פתאום?"
"אולי די" עצרתי אותו במהלך הדיבור "אולי די לחשוב כל הזמן מה יהיה ואם יהיה,תחיה כבר את הרגע!"
"אני חי" הוא צחק "אבל חצי מת מעייפות"

הפלאפון שלי צילצל ומהרתי לענות.
"רוני?"
"מי זו?" עניתי בלחץ.
"היי ,מה קורה?זאת אני,מיקי"
"מיקי!" שמחתי לשמוע את הקול של הנערה המתוקה שהכרתי אתמול בקניון.
"נו מה נסגר איתך אחותי,את באה אליי או לא?"
"אמממ" התבאסתי בשקט "אני לא חושבת שזה יסתדר בסוף. היה לי קצת בלאגן,אני לא אוכל להגיע"
"אוי,חבל" היא אמרה "טוב,אבל אל תאכזבי תשתדלי לבוא. ממש משעמם לי וכל החברות שלי נעלמו פתאום"
"ספרי לי על זה " גיחחתי "אני מבטיחה לבוא"
אחרי שניתקנו התבאסתי עוד יותר. יכולתי לבלות ערב איכות עם בת סוף כל סוף.
זה קצת מטריד שאת צריכה לבלות כל הזמן עם גבר בהתהוות.

טום חייג לדורית לשאול מה עם ג'וני ואז חזר לשבת לידי בספסל באמצע הרחוב ואמר באושר "יש!"
"מה קרה?"
"ג'וני מרגיש יותר טוב. יכול להיות שישחררו אותו מחר!"
הוא צעק את זה בשמחה ואני שמחתי יחד איתו. טוב,אולי אחרי הכל זה באמת היה סתם הרעלה.
"איזה כיף!"
"כן,אבל דורית אמרה שהיא בכל זאת מעדיפה להשאר לישון ליד המיטה שלו שם"
"אוי,מסכנה. למה שלא תבוא הביתה?"
"היא אמרה שהיא מעדיפה ושיסדרו לה מזרן הפעם. אבל היא בקשה שנלך לראות שהכל בסדר בבית שלהם,היא אמרה שאנחנו יכולים להשאר שם אפילו הלילה"
"באמת?" חייכתי.
"כן,רוצה?"הוא חייך בחזרה.
"יאללה"

אני וטום נכנסנו לדירה שמעל הדירה שלנו- הדירה של ג'וני ודורית.
קצת מצחיק אבל זו הפעם הראשונה שיצא לנו להיות בה.
הדירה שלהם לעומת שלנו הייתה נראית פנטהאוז מטריף. היה לה עיצוב שנטי-בנטי,די ברור למה -דורית וג'וני.
אני סקרתי כל חדר וחדר בבית,נו מה לעשות,סקרנית אני.
טום לעומת זאת בחר להזרק על הספה בסלון.
"מה השעה?" שאלתי אותו מהמקלחת .
"9 וחצי "
"9 וחצי?" נדהמתי.
הוא ענה בחיוב ואני הסתכלתי בראי.
"היא כלכך התגעגעה למשפחה שלה. היא רצתה להיות שם שוב ליד השולחן כמו כל ערב שישי,לשיר,לאכול,לצחוק...אבל אף אחד מהם לא היה שם כבר. לא היה ברור למה...."

חזרתי לסלון עם עינים קצת דומעות וישבתי על הכורסה הקטנה בסלון.
"היי" הוא התקרב אליי "מה קרה?"
"סתם" נתתי מכה חלשה בספה.
"אני אני אני....."גמגמתי "אני מתגעגעת"
"לאן?"הוא תפס בידי חלשות.
"הביתה. למשפחה שלי,לחיים שלי"
"אוי" הוא ליטף אותי בפנייו וניגב את הדמעות הקטנות "רגישה אחת,די לבכות"
"אתה מבין" נגבתי אותן בעצמי "זה כאילו משהו שנראה לי חלום-משפחה. זה היה לי מובן מאליו שיש לי הכל עד לפני כמה זמן וזה הורס אותי שעכשיו...עכשיו זה כאילו הם כבר לא קיימים"
"אני מבין" הוא אמר "אבל....." הוא בלע את הרוק "אני כאן עכשיו,ואני איתך. את לא לבד"
חייכתי תוך כדי הדמעות ואמרתי "תודה"
ואז המשכתי להסביר "זה פשוט שכל שישי,היתה לנו ארוחה משפחתית וקידוש ו.....טוב,קידוש לא תמיד עשינו. אבל לפחות ישבנו ביחד ואכלנו"
"לי לא היה את זה" הוא נסוג פתאום אחורה "אני לא יודע מה זה חיי משפחה"
שתקתי.
"אבל מה הבעיה?בגלל זה את בוכה?נו,באמת"
הוא קם ממקומו "יאללה לנגב דמעות"
הוא צרח עליי ואז מחא שתי כפיים "אפ-אפ על הרגליים,קדימה. אני ואת נארגן עכשיו ארוחה דליקטס ואם תרצי גם נקדש,אפילו שאני לא יודע לקדש. אני יודע להגיד 'אמן',נחשב?"

אחרי שהדמעות פסקו הרעיון של טום היה נשמע לי יותר ויותר נחמד.
מה גם שהמטבח של דורית וג'וני היה יותר בר-אמצעים לבישול נורמלי.
אני וטום החלנו לחפש מאכלים פשוטים להכין ובעבודת צוות ובמצב רוח מרומם ביותר הצלחנו להרים ארוחת גורמה נוסח גיל הטיפש עשרה:
הכנו פסטה-פסטו ואני אפילו הצלחתי לטגן שניצלים! וטום חתך סלט ירקות.
"אתה רוצה להסביר לי למה שמת קשיו בסלט?" אמרתי.
"לא" הוא צחק "פשוט ראיתי שעושים ככה במסעדה של ג'וני"
אני צחקתי עם עצמי ואז הרמנו כוסות יין אדום שמצאנו באחד הארונות וטום אמר :
"אז לחיי השותפה הכי כוסית בארץ ולחיי ג'וני ולחיי כוכב הנוער הכי תל אביבי בתל אביב"
שנינו צחקנו צחוק מטורף ואז אמרתי "לחיי הכל נו" ושתינו ביחד.
האוכל דווקא יצא נחמד יחסית לרטבים ההזוים והתבלינים שטום התעקש להכניס לאוכל בטענה ש"ככה הוא ראה במסעדה של ג'וני".
אבל ...יותר מזה.זאת הייתה הפעם הראשונה כמעט שהרגשתי שאני רוצה מאושרת עם הבן אדם הזה.
ערב מדהים בילינו יחד.
כל הארוחה צחקנו ודברנו רק על דברים טובים תוך שאנחנו בקפידה משתדלים לא להתעסק בעבר.

שתינו הרבה יין. אפילו קצת יותר מדי.
לא ,לא השתכרנו. אבל שנינו 'תפסנו קצת ראש'.
פינינו יחד את השולחן ואז טום הציע שנלך לרקוד בבית שלנו כי שם הייתה רצפת פרקט מרגיזה.
"יאלללללללה" צרחתי "אבל רק צ'ה צ'ה צ'ה אני לא טובה בכל השאר"
נעלנו את הדירה של ג'וני ודורית ורצנו במדרגות לדירה שלנו תוך שאנחנו דוחפים אחד את השניה.

"איי!אחד אפס לך" הוא צעק אחרי שדחפתי אותו פנימה לדירה. הוא לגם עוד קצת מכוס היין ונתן גם לי.
"מה רוקדים?"
"אמרתי לך !" נזרקתי על המיטה ואמרתי בכעס "רק צ'ה צ'ה צ'ה טום"
"אני לא יודע לזוז בלטינית"
"למה?" קמתי אליו "אתה נראה כמו אחלה מאהב לטיני"
"אני?" הוא צחק "ממש"
"באמת!" התקרבתי אליו קרוב קרוב ונשכתי חצי שפה. הוא הסתכל לי פתאום עמוק יותר בעיניים.
"את חושבת שאני חתיך?"
"קצת" אמרתי "לא משהו רציני"
ואז הוא צבט אותי בכתף וצרחתי "סתם נו,אתה חתיך בטירוף"
"שקרנית" הוא אמר "זה כמו שאני אגיד שאת יפה"
"מה זה?!" לקחתי את כוס היין ומה שנותר בה ושפכתי על החולצה שלו.
"איי,כלבה" הוא צרח וצחק ואז אמר בערמומיות כזאת "אני צוחק. את ... את...."
ואז בלע את הרוק ובחן את פניי,הלב שלי פעם מהר.
"את סקסית" ואז חייך ואמר "יש לך עינים יפות,את יפהפייה"
ואז ליטף את שיערי ואמר "לפעמים אני לא מבין מה עשיתי שמגיע לי לגור עם מישהי כמוך"
לא האמנתי למשמע אוזניי. או,אלוהים. הלוואי והיין לא כל כך משפיע.
"אבל את מניאקית!" הוא צרח "עכשיו אני צריך להחליף חולצה עם כל היין הזה"
ואז בא לפשוט אותה מעליו ועצרתי אותו פתאום בצעקה שטותית "חכה!יש לי רעיון יותר טוב"
קפצתי על המיטה וצעקתי "בוא נעשה ביחד סטרפטיז"
"יאללה!" הוא צרח באושר ואז הפעיל מוזיקה ואמר "נו אני בטוח שהיה כאן את השיר הזה"
ואז הוא מצא והפעיל אותו,שיר הסטרפטיזים הידוע:
http://www.sendspace.com/file/ze6pyb
הוא התחיל למשוך בחולצה שלו לצדדים ולנועע את האגן ואני נענעתי את האגן על המיטה ואז באותו קצב אני ירדתי מהמיטה ושרתי בשקט את מילות השיר והתקדמתי לעברו.
הוא משך עוד קצת את החולצה ואז לאט לאט הוריד אותה מעליו.
"ואווו!!" צעקתי ושנינו התפקענו מצחוק והמשכנו בעוד שהוא מנופף בה באוויר.
"אחר כך אני הסתובבתי אליו עם הגב והרמתי בשתי ידיים צלובות את החולצה באיטיות וכשהגעתי לפס החזייה עצרתי.
הסתובבתי אליו ושנינו רקדנו בטיפשיות צמוד צמוד וצרחנו ביחד "You can leave your hate oh"
ואז הצטופפנו ביחד והסתכלנו בעינים ואז ראיתי את האישונים שלו מתרוצצים ביחד עם שלי כשהוא ללא חולצה ,והוא מביט לי בעינים,
והוא מביט לי במצח ואז בעינים שוב ואז בשפתיים ואז בבת אחת התנפלנו אחד על השניה והתחלנו להתנשק בפראות לצלילי המוזיקה.
הפעם הוא לא עצר והרגשתי את הלשון שלו בתוך פי,לא יכולתי לעצור לשניה.
הוא התנפל עליי כמו חיית טרף והעיף את החולצה מהיד שלו ואז דחף אותי אחורה למיטה ונשכבנו אחד על השניה.
נשכבתי על הגב והוא נשכב קצת גבוה מעליי והחל ללטף אותי במהירות ואני אותו בזמן שאנחנו מתנשקים. הו,הללויה.
הוא נשך את השפתיים והתנשם בשקט ואז בבת אחת תפס את קצוות החולצה שלי וביחד הורדנו אותה מעליי.
שילבנו רגליים ברגליים ונכנסנו מתחת לשמיכה והתחלנו לגעת אחד בשניה.
לרגע עצרנו הסתכלנו בעינים וצחקנו ואז המשכנו. הוא ירד אל הצוואר שלי ואני שרטתי אותו בגב.
הרגשתי את החום גוף שלו נצמד אליי ולא הפסקנו לגעת ולגעת ולגעת. הוא שלח יד אחת לחזה שלי,לא הפריע לי.
המשכנו והמשכנו והמשכנו,לא יכולתי לעצור את המגע הזה.
לא רציתי לעצור.