http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954הסיפור שלי (דמיוני). crazydar@walla.com - לשאלות,בקשות :) החיים של רוני ,הגיבורה הראשית- איך מתנגשים חיי נסיכה ורודה עם מציאות קלוקלת? heCopyright 2026 crazyChik. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10169260<div align="right" dir="rtl"> קישור לשיר להורדה:http://www.sendspace.com/file/v2e8ta -מופעל השיר-את החולצות הרבות,הכנסתי ראשונות עליהן בצורה מגולגלת דחפתי את כל זוגות המכנסיים.את הארון פתחתי ולא ראיתי כלום מרוב הבלאגן אז בסוף משכתי הכל החוצה וכל הדברים התפזרו על הרצפה.התחלתי לבעוט בחפצים עם הרגל,להזיז מהדברים שלי את כל הדברים שהיו קשורים לטום.הוצאתי את כל השטויות שהבאתי איתי והכנסתי פנימה לתיק הגדול. אח''כ רצתי למקלחת ומשכתי משם את כל האיפור שלי,הסיכות,הגומיות,המסרק וכל מה שהיה קשור אליי.אחרי שבדקתי שלא שכחתי כלום במהירות,יצאתי מהדלת ונעלתי אחריי ופשוט...התחלתי לרוץ.מעולם לא הרגשתי כה מושפלת,מעולם לא הרגשתי כזאת אכזבה.רק אתמול בלילה הוא,ברוב רוע ליבו,ליטף אותי ונגע בי ונישק. הוא אמר שאני מתנה בשבילו,הוא ביקש שאני לא אעזוב לעולם והבטיח שגם הוא לא.עוד לא הגיע הבוקר והוא ברח. הדמעות לא הפסיקו לרדת,לא כאב לי כך מימיי. גם לא כששחר בגד בי,גם לא כשנפרדנו כבר אז.לא ידעתי לאן אני הולכת ולמה,ידעתי רק דבר אחד : אני לא רוצה לראות אותו יותר.לעולם.רגילהלכתי לבדי ללא מטרה באוויר הפתוח ובכיתי.ועירפול של זכרונות התחיל להציף לי א</div>Thu, 13 Nov 2008 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10169260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=10169260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10126105<div align="right" dir="rtl">אם מישהי זוכרת את הקטע עם השירים ומעוניינת אז:שיר ראשון:http://www.sendspace.com/file/1uwap0 שיר שני:http://www.sendspace.com/file/0xsc5j -כאן מופעל הראשון-זה לא היה גופו הרך של טום ,זה לא היה שיערו הנעים,אלו לא היו גם ידיו השריריות חובקות אותי,זה היה שיערה החלק של מיקי שהיה מוטל לי על הפנים כשכל הגפיים שלה מונחות מאוד מאוד מסודר על הגוף שלי.בעדינות קילפתי אותה מעליי והרמתי את הראש מעלה. אור חזק נכנס פנימה,הוילון של החלון נשאר פתוח.ללא כוחות ,קמתי ממנה. הגוף כאב לי ,כל העצמות דקרו אותי מבפנים.המזגן שהיה מופעל בחדר הקפיא אותי מקור אבל ראיתי שמיקי,שהייתה רדומה כמו מתה,מזיעה.השארתי אותו דלוק.קמתי מהמיטה והבטתי בספה. טום היה רדום ומכורבל כולו בעצמו ללא שמיכה. בקצות אצבעותיי התקרבתי למיטה שלי ולקחתי ממנה את שמיכת הצמר שהייתה שם סתם,הרמתי אותה בעדינות וקרבתי אל טום.הנחתי את השמיכה עליו בשקט מבלי להרבות בתנועות. הצמדתי אותה בדפנות,סדרתי אותה בצדדים שתכסה אותו היטב.ואז שניה לפני שבאתי ללכת,לא הצלחתי. כמו מגנט נמשכתי לבן אדם הזה שלא ברור אם הוא אמת או חלום.בלעתי את הרוק ובאיטיות התיישבתי לידו</div>Mon, 03 Nov 2008 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10126105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=10126105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10079610<div align="right" dir="rtl"> פרק 81-זה רק אני והאסלה שלי.אני לא חושבת שטום עצם עין בלילה.הרגשתי את התזוזות שלו כל פרק זמן קצר שעבר,אפילו שאני עצמי הצלחתי לנמנם.גם כשקמתי מהמיטה, הוא כבר לא היה שם לידי.הדלת הייתה פתוחה אז יצאתי לברר איפה הוא.הוא היה כמובן,בחוץ. ישב על האבן הגדולה שבגינה שליד הדירה."ישנת?""לא" הוא ענה."טום,אתה חייב להבין שזה לא סוף העולם"התיישבתי לידו,קרוב קרוב. הוא הביט בי בעיניו האדומות והעצובות ואמר "אין כבר לטעם לשום דבר"פחדתי אפילו לחבק אותו שוב מהמצב השברירי בו הוא היה."אתה תראה שיהיה בסדר" זה כל מה שהפה המופלץ שלי יכל להגיד."זה לא זה. זה אני,אני הבעיה. לפני שנכנסתי לו לחיים הכל היה בסדר. את רואה,אני כמו מחלה כמו נגע""עכשיו אתה כבר מדבר שטויות ולא מתאים לך. מה,אם לא היית מגיע לכאן הוא לא היה חולה?אתה רק הבאת לו אור לחיים"טום שתק ואחר כך אמר "למה דווקא הוא?מכל האנשים בעולם,דווקא הוא עם הלב הרחב שלו. זה הורג אותי,ראבאק""תפסיק לאכול את עצמך" ביקשתי "ותכנס לישון,אני הולכת לסידורים"אחרי שטום השתכנע לנסות לישון אני הלכתי לעשות קניות.הכסף שאמא השאירה לי לפני שהם טסו כמעט ואזל והכסף של טום במצור,ואנ</div>Thu, 23 Oct 2008 14:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10079610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=10079610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10079599<div align="right" dir="rtl"> פתאום התחיל בי רעד בכל חלקי הגוף.טום ראה שנכנסתי,העיף מבט חפוז ואז בעיניים אדומות והתנשמויות כבדות ומתחזקות עצר והביט בי,ניסה להרגע ואז שאלה שאלתי מה קרה.קרבתי אל יופיו,קרוב קרוב. ישבתי לידו במיטה.טום סיפר לי בקול צקוד ובכייני שג'וני הובהל שוב לבית חולים. הוא אמר שדורית התקשרה בקול בוכה וביקשה שננעל את המסעדה ונחכה בבית,לא נזוז ממנו ושמחר נבוא גם אנחנו.לי רצון בראש מליון ואחת מחשבות מרחיקות לכת והשערות רבות וכל מה שעשיתי היה לבקש שירגע.טום בכעס פקח עיניו ואז אמר "למה את כאן?למה הפרעת לעצמך באמצע דייט החלומות?" ידעתי שהוא אמר את זה מכעס ובעצם,לא ידעתי למה אמר זאת. העדפתי להתעלם ולהניח שזה מהעצבים שיש לו בגוף.הגשתי לו כוס מים גדולה,הוא לא נגע בה אפילו לרגע.שאלתי אם הוא רוצה ללכת לישון והוא אמר "תשני את,אני במילא לא ארדם הלילה" ואח''כ יצא החוצה.הסרתי את האיפור מול הראי. פעימות הלב שלי הפכו קצובות בקצב איטי.אחרי שפשטתי מעליי את הבגדים שמעתי צלצול טלפון. זינקתי אל המכשיר כמו חיית טרף וראיתי שזו שיחה מחו''ל."הלו!" עניתי."רוני?" שמעתי את קולה של אמא. אח,קולה הזך של אמא. זה שלפעמים הייתי מ</div>Thu, 23 Oct 2008 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10079599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=10079599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10000091<div align="right" dir="rtl"> "אני לא מבינה איך. איך הייתי כל כך טיפשה. איך הסכמתי לטמטום הזה. איך סבכתי את החברה היחידה שיש לי בזמן הקרוב,איך?!""אולי תפסיקי להוסיף ? את רואה שגם אני לחוץ לא?""לא לא לא. אני לא מבינה איך נתתי לה להכנס לשם"טום שתק ואני המשכתי להתהלך מצד לצד. כעסתי על עצמי שנתתי לה להכנס לשם בכזה חוסר אחריות.למקום שאין לנו מושג מי יש בו ומה יש בו.זה שהיא הסכימה במהרה זה מראה שהיא אהבלה יותרממה שחשבתי.אבל אני האשמה. אני ,אני האשמה היחידה!ואם יקרה לה משהו אני לא יודעת איך אוכל לסלוח לעצמי על שנתתי לה לעשות כזה דבר."אנשים עם השם מיקי הם אנשים זוועתיים" אמר טום "את לא זוכרת את מיקי מה'בית'?""נו מה אתה רוצה""הם האנשים שגורמים לנו הכי הרבה להלחץ""טוב,שתוק כבר טום"אחרי מספר שניות של גלגולי אבנים מאחד לשני בכעס וכסיסת ציפורניים מסיבית מצידי,הוא קם ממקומו ואמר:"זהו,אני נכנס""מה מה מה ?""מה מה ? אני נכנס לבפנים""אל תהיה טמבל,ואם הם רוצחים?ואם...הם גילו שהיא קשורה אליך והוא מחכים בכוונה שתכנס כדי לעשות לך משהו?""אז תקברי אותי בקבר שחור,תמיד חלמתי""אידיוט!" זרקתי עליו את האבן והוא אמר "אי אפשר להשאיר אותה בפנ</div>Wed, 08 Oct 2008 01:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=10000091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=10000091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9976156<div align="right" dir="rtl"> שעה חלפה מאז החל טום להסביר למיקי את המצב הרגיש ואי לכך את הזהירות המירבית שנדרשת בביצוע המשימה.כן,הוא קרא לזה משימה. אני העדפתי להתארגן בינתיים בעודי מדמיינת כבר את מיקי 007 בפעולה."אז איך את אומרת שקוראים לך?""עוד פעם לחזור על זה ?תגיד לי,אתה חושב שאני אוטיסטית?""עוד פעם אחת""קוראים לי ג'ני ואני בת 16 ""יופי""יופי,יופי. יופי טופי. אפשר לזוז כבר או שאני צריכה לשמוע את הרדיו-טייפ האנושי הזה בפעם המאה?""אני מוכנה""ברוך השם" אמרה מיקי,שלפה סיגריה מהכיס ושנינו יצאנו אחריה."נהייתי כבר רעבה מכל המשימות שטות שלכם""משימת שטות?" טום הזעוף קימט מצחו ואני ומיקי צחקקנו לנו בשקט.הדרך למציאת היעד הבלתי מושג הייתה מייגעת. מיקי כמעט ונשברה עשרות פעמים בדרך ורק אחרי ששיחדנו אותה בבגאט פרגיות היא נרגעה."תזכרי שזה רק שלב א' "הדגיש טום."אני ממש לא רוצה לדעת מה יהיה שלב ב' ולמה בכלל הסכמתי לערב את מיקי בזה""אוי,אל תדאגי לי אמא. ההורים שלי לא דואגים לי,אז למה את כן?""ההורים שלך לא יודעים מה את עומדת לעשות""גם אם הם היו יודעים,הם היו אומרים לי שאני גדולה ובוגרת "כנראה שחייתי בדרך חיים מקובעת כי חשבתי שכל</div>Thu, 02 Oct 2008 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9976156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=9976156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9927276<div align="right" dir="rtl"> "תגיד לי ,על מה בדיוק אתה מדבר?" טום תפס כבר יותר עצבים מבדרך כלל ודחף בידיו את הדלת שמקס התעקש כמעט ולסגור בפנינו."היי היי,עם מי אתה מתחיל בדיוק?" אמר מקס במבטא רוסי."מקס,תרגע שניה. הם חברים שלו" גיל ביקשה בנימוס.שני הבנים המאצ'ואיסטים נרגעו,ואז מקס אמר שיש לו בדיוק 5 דקות בשבילנו אם לא פחות."אני לא יודע מה הסיפור בדיוק,יודע רק שבגללך הוא הסתבך""מה יש לו להסתבך בגללי?""לא יודע" אמר מקס "הוא אמר לי פשוט שהוא מסתתר מכנופיה גדולה בגלל שהוא התחיל איתם בשבילך"טום החמיץ פנים ולא הבין על מה מדובר."כנופיה?בגללי?""כן הוא אמר לי בפירוש בגלל טום חבר שלי מקרית שמונה""ומה זאת אומרת מסתתר?"מקס צחק בשקט ואחר כך הוסיף "אני לא חושב שהוא כבר בתל אביב,אני בכל זאת אביא לך את הכתובת שאולי הוא בא"אחר כך רשם על דף שם של רחוב ומספר בית וליד זה כתב 'מילי'."מי זאת מילי?""חברה שלו,הוא היה גר אצלה"על פניו של טום עלה חצי חיוך "לרותם יש חברה?""אנא ערף,אח שלי,אני עייף ומת לעוף מכאן,אפשר?""טום,בוא נלך" משכתי אותו מזרועו בלית ברירה. "אני לא מבין כלום ,אני כבר לא מבין שום דבר ""בסדר,מחר תחשוב על זה""מה?" הוא שאל "מה</div>Sun, 21 Sep 2008 19:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9927276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=9927276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9927265<div align="right" dir="rtl"> "אני יכול לחבק אותך?" שאל טום כמה שניות אחרי שנרגענו.ניסינו לפחות להרגע לפני שזה היה מגיע למקומות רחוקים מדי.שנינו כבר היינו רק בתחתונים,היינו חייבים לעצור הכל.הסדרנו את ההתנשמויות ואז שכבתי על הצד ובתנוחת כפית טום חיבק אותי מאחורה ואמר "הראש שלי מתפוצץ,בואי נרדם""אוקי" חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה אחרונה על השפתיים.הוא נרדם מהר,אני נשארתי לחייך לעצמי כמעט שעה עד שנרדמתי. "כשפקחה את העינים במצמוץ ראשוני היא ראתה אור נכנס לחדר ושמעה ציוץ ציפורים,היא הרגישה מושלם. מבפנים...."התמתחתי לצדדים והתהפכתי ומששתי את המיטה-טום לא היה שם."טום?" שאלתי בבהלה כשפלג גופי העליון מוסט מעלה "טום?"הוא לא היה בדירה.הרמתי את ראשי וראיתי שחצי דלת פתוחה. מיהרתי לשים עליי גופיה קצרה ולשאול שוב בשקט "טום?"לא קיבלתי מענה. כשפתחתי בעדינות את הדלת אליי קרני שמש חזקות ולוהטות חדרו פנימה וכיסו את כולי וסינוורו את עיני.לא הבנתי איפה הוא,לאן הלך כבר?ומדוע השאיר את הדלת פתוחה?אז פסעתי בעקבות קטנות על הרצפה על שביל בדשא הארוך לעבר החורשה הקטנה בסוף ההר שמאחורי הבית.ואז ראיתי אותו שוב מביט קדימה לכיוון הים. השמש יקדה על</div>Sun, 21 Sep 2008 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9927265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=9927265http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9794384<div align="right" dir="rtl"> פרק 75- ביום השישי."מה קרה דורית?" צרח טום כשהגענו מתנשמים מהריצה לכניסת הבית."אני לא יודעת,אני לא יודעת" היא בכתה ורעדה בזמן שעל אלונקה מספר חובשי מד''א העלו את ג'וני לאמבולנס."מה קרה?!" צרח טום,אף פעם לא ראיתי את טום בלחץ כל כך."אני לא יודעת הוא הקיא ... ואח''כ הוא החוויר והתעלף ..איבד את ההכרה..."היא דיברה כל כך בלחץ ואז אמר לנו אחד מאנשי מד''א "אנחנו לוקחים אותו לבית חולים לטיפול נמרץ""אני באה איתכם!" צעקה דורית ומיד זינקה אל תוך האמבולנס."גם אני בא" צעק גם טום ומשך אותי בידי לבפנים.אף פעם לא נסעתי באמבולנס.כשהייתי קטנה תמיד חלמתי לנסוע באמבולנס. זה הרגיש לי כמו בסרטים.אבל דווקא כשנסעתי האמבולנס לא היה מאתגר במיוחד במפנים וכל החוטים,כל המזרקים וכלי הרפואה מסביב עוררו בי את הדבר שאני פוחדת ממנו -הרעד הזה. כל פעם שאני חושבת/שומעת על איברים פנימיים/נושאי רפואה/ניתוחים וכו' אני פשוט מסוגלת לצאת מדעתי מפחד/גועל/רתיעה. כשהגענו לבית החולים דורית זינקה עם הצוות הרפואי ויחד הם פינו את ג'וני המונשם לטיפול נמרץ.אני וטום השתרענו מאחוריהם ורצנו בזריזות במדרגות הרבות.לא הבנתי מה קורה בכלל,היי</div>Sat, 23 Aug 2008 16:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9794384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=9794384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9794364<div align="right" dir="rtl"> "מה אתה עושה?" צרחתי בבהלה."מה קרה?""מה אתה עושה?""רואה טלויזיה?""אה" החזרתי את הראש לכר ואחרי מספר שניות הרמתי אותו שוב "אתה רואה טלויזיה?""כן" הוא ענה "מה קורה איתך?" וחזר להחדיר את מבטו עמוק במסך.טום רואה טלויזיה. ימות המשיח הגיעו?"לא אמרת שזה לא מעניין?שזה....שואב את המוח?" קראתי אליו."בוקר טוב רוני" הוא אמר. שמעתי את החיוך על הפנים שלו אפילו שמצב בו שכבתי לא ניתן היה לראות.חייכתי גם לעצמי.כשיצאתי מהמקלחת שמברשת השינים תחובה עמוק בפי אמרתי לו בגמגום קלוקל:"אתה יודע,חשבתי חשבתי והגעתי למסקנה"הוא היה כה שקוע במסך הטלויזיה ולא ענה בכלל,אבל זה לא הפריע לי להמשיך:"בואנ'ה,זה לא סתם. זה לא סתם שפגשתי אותך,זה לא סתם שהגעתי ל'בית',זה לא סתם שנסענו לתל אביב,זה לא סתם שאנחנו פה! זה משמיים טום,אני הנבואה שלך"הוא הביט בי לרגע בפרצוף חמוץ ואז המשיך להסתכל בטלויזיה בעוד אני נואמת בקול-משחת-שיניים:"כן,זהו. לי חיכית כל החיים בשביל להגשים את החלומות הכי גדולים שלך. קודם כל-השירה והמוזיקהועכשיו -אחיך. בלעדיי,כל זה לא היה קורה. אין,אין. בבוא היום תמסור לי פרס נובל על שמך"הוא הביט בי פתאום במבט עמו</div>Sat, 23 Aug 2008 16:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (crazyChik)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=406954&blogcode=9794364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=406954&blog=9794364