בשניה אחת של חוסר תשומת לב אני מוצאת את עצמי אבודה בין האשליה לאמת
כאילו שנה שלמה בניתי לעצמי שריון שלימים התברר כלא קיים
כאילו צעדתי במקום והשליתי את עצמי שמשהו השתנה
אבל ברגע האמת הכל קורס לנגד עיניי.
כאילו לא משנה מה יהיה עדיין אשאר הילדה הזו שנשכחה מאחור.
בשבריר השניה, של חוסר...מגננה? מצאתי את עצמי בין מוכר ללא מוכר
בין ההזוי לרגיל, בין שגרה להרפתקה
עדיין נחבטת, מתלבטת בין מה למה
המוכר או הזר.
אחרי כמעט 23 שנה, אני עדיין מוצאת את עצמי כלא מוגדרת.
אם הייתם שואלים אותי איך הייתי מגדירה את עצמי לפני חודש פחות או יותר
אני חושבת שהיה לי מושג די גדול
אבל מצחיקים הם החיים
והחודש האחרון היה מלווה בהתפתחויות...לא שגרתיות בעליל
ואני מוצאת את עצמי שואלת שאלות שלא חשבתי שאשאל.
זה מצחיק,
כל החיים בונים מעין...תיאוריות
כאלו שמבוססות על המציאות וכאלו שלא
להכניס את החיים למעין...תבנית, דפוסים, סדר מסויים
שהכל יהיה קל נגיש ומובן
ואז כמו רעם (:)) ביום בהיר
מקבלים את הסטירה של החיים
ל"ג בעומר שמח!
קלואי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~קלואי~