קשה לי עם גברים שבוגדים
קשה לי גם עם נשים שבוגדות
כי איפה הנאמנות, איפה?
אולי זאת הנאיביות שמדברת
אבל לי זה פשוט לא נתפס
כמובן שכשצד אחד בוגד, גם הצד השני צריך לשאול את עצמו שאלות
אבל כל פעם שאני נתקלת בסיטואציה הזאת,
אני לא יכולה שלא לרצות לדפוק את הראש בקיר
איך איך איך דבר כזה יכול לקרות??
וזה לא שאני ילדה בת 12 שהתאהבה בפעם הראשונה,
זה לא שאני חסרת מחזרים
או שלא היו לי הזדמנויות לבגוד
אני פשוט לא מבינה איך בנאדם שואב את עצמו לסיטואציה
(כן, שואב את עצמו, ולא הוא עצמו נשאב לסיטואציה)
שבו הוא בוחר לזרוק את כל מה שהוא בחר לאהוב
בשביל כמה דקות אומללות של אלוהים יודע מה
איך איך איך אפשר לקחת את הבנאדם שאתה כל כך אוהב מעריך ומכבד
ולהעמיד אותו במצב שהתחושה הכי קרובה למה שהוא עובר
זה מינימום פגיעה חזיתית של סמיטריילר בנקודה הכי חלשה בגוף.
אין, זה להפוך בנאדם לטוטאלוס.
אני מאמינה שאם לא הייתי חווה את מה שחוויתי עם הג'וקר
לא הייתי מגיעה לתובנה הזאת לבדי
לא נשאר לי אלא להודות לו על שהפך אותי לשבר כלי
וגרם לי לגלות בדרך לא דרך
כי איפשהו זה גרם לי להיות בנאדם טוב יותר.
די, כבר מזמן הפסקתי לכעוס עליו
או לרצות לנקום את כאב השיניים הזה שהוא גרם לי לעבור.
לפחות הפכתי ליותר רגישה.
אז תודה.
**נכתב בעקבות מפגש רנדומלי עם האקס בוינגייט**
מרשה לעצמי להשוויץ באהבה שלי מזה שלוש שנים.
(טפו טפו טפו)
קלואי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~קלואי~