יום ראשון.
חזרתי עכשיו מתל אביב, ישנתי אצל עיניים, הבחור היפה שלי. אני יודע שזה קצת טיפשי, מטופש ואפילו אידיוטי, אבל לדעת שכל העולם מסתכל עליך כשאתה הולך איתו הביתה...
ומילא אם הוא היה רק יפה. הוא פשוט מקסים. חכם. מד-אים.
בלילה דיברנו הרבה על ההכרות שלנו, על הקשר שלנו. ועל זה שאנחנו אוהבים אחד את השני. הוא פשוט נכנס לי ללב. אני אוהב אותו.
סיפרתי לאמא שלי עליו. לא הייתה לי ברירה, וגם די רציתי לעמת אותה שוב עם הנושא הזה. הפעם אפילו היה תירוץ - יש לנו הדלקת נרות משפחתית. הסברתי לה שהוא אמור להיות אצלי בסופשבוע, ואני לא אגיע בלעדיו הפעם, כי אני לא רוצה. היא אמרה שאנחנו צריכים לפתור עוד כמה דברים קודם בינינו לפני שאני מביא אותו הביתה. אני לא כועס עליה, וגם אמרתי לה את זה. אני פשוט רציתי שהיא תבין למה אני לא יכול להגיע ביום שישי, ושאני אנסה להגיע ביום אחר. נו, שוין.
אני בשיעור כה משעמם עכשיו. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר - הייתם מצפים שיהיה מרתק, לא? אבל לא. לפחות יש אינטרנט אלחוטי. וזה נותן לי קצת רקע לדבר עם עיניים על העיסוק שלו בצבא.
קרתה לי הפאדיחה הכי גדולה בעבודה ביום שישי. אני עובד בסוג של תמיכה טכנית של חברת תקשורת, שמספקת פתרונות תקשורת לחברות ואנשים פרטיים. אחד הלקוחות שלנו היא חברת טלפוניה גדולה בארה"ב. עכשיו - אחד הלקוחות התלונן על בעיות בשירות, ואני, בתור התומך, הייתי צריך לנסות לראות מה הבעיה. אז השתמשתי, כמו שצריך, בחשבון של הלקוח, וניסיתי לשחזר את הבעיה. אז התקשרתי למספר טלפון שהוא התקשר אליו מספר פעמים.
הבחורה שענתה לי, אמריקאית מטומטמת, הייתה קצת בהלם שהמספר שלה מופיע בשיחה המזוהה אצלה במשרד. מסתבר שמדובר בחברה שלו. המצאתי איזה תירוץ מגומגם ושם בדוי, ואמרתי לה שיש לי בעיה עם הטלפון וכנראה זה מה שגורם לבעיה. היא לא ממש קנתה את זה וביטלה את החשבון שלה... 
כשסיפרתי את זה לבוסית שלי, היא צחקה נורא. כשסיפרתי את זה לאחראית מכירות שלהם בארה"ב, היא צחקה נורא. העיקר שאי אפשר לפטר אותי עכשיו.
עכשיו אני אקשיב קצת, אגלוש קצת בווינט ואעוף הביתה.
שיהיה שבוע טוב, ותשתמשו בקונדום! (יום העייץ הבינלאומי)
גזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילד גזר
