חיים של בחור אחד

לא יאומן. לפעמים אתה נתקל בחייך באנשים שאתה פשוט לא יודע איך להתמודד איתם. הם נוחתים עליך בלי התראה מוקדמת ואתה צריך להתמודד עם כל הפעולות שלהם והדברים שהם מפזרים לכל עבר.

ככה זה איתה. אני אפילו לא יודע מה גרם לנו להחליף בסוף טלפונים, כנראה שענייני עבודה או משהו, אבל התחלנו להסתובב ביחד בצורה זו או אחרת. אז גיליתי שבעצם אנחנו מקושרים איכשהו, והיא הייתה השותפה המיתולוגית של השותף הזוועתי ושמעתי הרבה סיפורים עליה ממנו ומחברים שלו, בתקופה שהוא עוד נחשב שפוי. אבל מכיוון שבערך כשהכרתי אותה פרצופו האמיתי נחשף, לא ייחסתי הרבה חשיבות לזבל שהם פיזרו עליה, וגם דיברנו על הנושאים האלה והיא הודתה בחלק מהדברים.

אני חושב שמה שמאפיין אותה בצורה הכי טובה היא דרמטיות. דרמטיות כשלעצמה היא חיננית, נחמדה או מועילה, כשהיא במידה. מעבר לזה, זה נהיה מעיק, זה גומר לך כל טיפת אנרגיה פנויה, וזה בעיקר ממצה את עצמו כשכל דבר, אבל אני מתכוון לכל דבר, החל ממשפט שמנוסח לא נכון ועד לשואת יהודי אירופה, הופך להיות דרמה היסטרית, של 'אנחנו חייבים לדבר על זה' ו'אני לא מאמינה'.

בנוסף, אם כל זה לא הספיק, יש לה נטייה להתערב יותר מדי בצרות של אחרים, בניסיון להיות סוג של מלאך גואל, או מתוך רצון להיות אהובה על כולם. אני לא יודע למה זה, אבל זה מגיע לרמות של בחישה שיוצרות כבר צרות. יש מצב שיש לה איזו תוכנית-על שאנחנו לא אמורים לראות (או כך היא חושבת, יש דברים שהם ברורים בערך כמו העובדה שסקעת ואגם רודברג מעולם לא שכבו).

אני לא אכחיש, גם אני הייתי דרמטי כמה פעמים בחיי. לא מעט. תקופה לא קצרה. אבל קצת ניעור מהחברים שלי והבנה פשוטה שאני יכול להמשיך ככה ולהישאר בלי חברים בכלל, גרמה לי למתן את התגובות שלי, אפילו עד אדישות לפעמים. אז אני מבין את המצב ומנסה לתרום מחוכמתי הבלתי-נגמרת בנושא.

לאחרונה המצב נהיה הרבה יותר קשה, בעקבות כל מיני סכסוכים פנימיים בתוך הקבוצות/קהילות/קליקות שאני שייך או הייתי שייך אליהן. היא, בשילוב של דרמטיות ומלאכיות, ניסתה לפתור את הסכסוכים. כמובן שניסיתי, יחד עם כמה חברים, להסביר לה שאין מה לעשות, היא לא תצליח לעשות את זה, והיא לא ממש מקובלת על 'הצד השני'. וזה במילים עדינות. אני חושב שאמרתי לה בעדינות של פיל שהם אפילו די שונאים אותה. ולא שזה משנה, גם אותי שונאים, הם יכולים לקפוץ לי. לאט לאט סבלנותי לכל הבחשת הזאת פקעה, אבל השתדלתי, למען שלום בית ולמען סגירת סניף בלוקבאסטר במוח שלה, להתעלות על עצמי.

אבל הקש הגיע ביום חמישי. ואני אפתח באזהרה - מדובר בסיפור מסובך מגדרית, נטייתית ומינית. עמכם הסליחה.

 ידיד אחד נפרד ממי שהוא יצא איתו. את שניהם אני מכיר, אם כי עם הידיד אני בקשר והשני זה בעיקר שלום-שלום. שניהם טרנסים, F2M, ולכן הסיפור מסובך עוד יותר. הם יצאו קצת, והוא נורא התעצבן מהפרידה, כמו כולנו, במיוחד כשהוא שמע שהוא בגד בו. דיברנו על זה קצת, והוא הבין שזה קורה, ושאולי לטובה, וכו'. והוא חמוד, באמת., הוא ימצא אחד או אחת שיעשו אותו מאושר, אני בטוח בזה. בקיצור, כמה שעות אחר כך, אותה בחורה מגיעה אליו, ומספרת לו שהיא שמעה שהם נפרדו. הוא לא ממש רצה לדבר איתה כי לא היה לו חשק לדבר עם אנשים סתם, והם לא מיודדים. אבל היא פחות או יותר גררה אותו והתחילה לספר לו שהיא זאת שאיתה הוא בגד, ושהיא נורא מצטערת ולא ידעה וכו'. כמובן שהוא לא רצה לשמוע את כל זה, במיוחד לא שעה אחרי שזרקו אותו. מאז, לא ממש בא לי לדבר איתה.

ביום שישי, בדרך לטיול, פגשתי אותה בעיר, עם אותו בחור בוגד. מעבר לשלום שלום לא היה לי מה להגיד לה, והחיבוק שהיא 'דרשה' היה מאוד קריר. באמת אין לי כוח אליה יותר, וגם כשהיא התקשרה היום סיננתי אותה בעדינות. אין לי סבלנות לשמוע אותה יותר, אין לי כוח לשבת ולשמש כלי לזיוני השכל שלה על כל העולם, ולא ממש בא לי להתערב ולהגיד לה שהיא הייתה לא בסדר, כי זה יהיה בדיוק כמוה, להתערב.

הייתי מסביר לה שאין לי כוח אליה יותר, אבל אני קצת חושש שהיא עלולה לעשות שטויות כלשהן, בשביל תשומת לב או whatever, ומאוד מאוד לא בא לי לקחת את זה על עצמי. אני חושב שהורדת המינון תהיה מועילה, ואולי זה יגרום לניתוק. פשוט אין לי כוח.

מה שכן, אני אשמח לשמוע את דעתכם והצעותיכם, ממרום גילכם המבוגר או הצעיר. בין הפותרים נכונה יוגרל לילה חלומי איתי. go for it.

נ.ב. - הברך שלי עדיין כואבת ודואבת, וטיול קצרצר בעיר הוכיח לי שעדיין לא כדאי לי לבדוק את הגבולות שלי.