Things I'll never say

אחרי שכתבתי את הכותרת פתאום נזכרתי שיש שיר של בריטני ספירס בשם הזה. אני מקווה שזה לא יגרום לטראומה אצל אף אחד.

לפעמים שואלים אותי איך אני שורדת ככה בבית, ללא מזגן- אוי לא, ולמרות הגנים המזרח אירופאיים- אני בקטע של פוליטיקלי קורקט היום, אני מצטננת אפילו בקיץ.

אם מישהו אי פעם יקרא פה או יהיה לו עניין באיכות-

http://www.zshare.net/audio/32276391b68fc1

http://www.myspace.com/anakkamusic

יום חם ומסריח.

מתוסכלת,

ניסיתי להירדם אתמול במשך שלוש שעות לצליליהן של כל חיות הרחוב, כל הרחשים שקיימים בעולם שמחוץ לביתו השקט.

מסכן, אפילו הספקתי להעיר אותו רק עשר פעמים כשאני מודעת לזה שבבוקר למחרת יש לי סימולציה.

ראיתי סרטים תעודיים על חברון, על סאבלימינל- הכל עדיף על פסטיבל מספרי הסיפורים, המגן או סרטים סוג ז' בהולמרק.

היה סוף שבוע מוצלח, נטול פליטות פה.

אני שוקלת להפסיק לכתוב פה למרות שמשום מה אני לא מצליחה לקיים את האיום, אני יודעת שזה מהווה איום כלפיי בלבד כמובן.

הלילה דפק לי את כל ההיגיון ואת סדר היום כמובן, נאלצתי לשטוף את פניי רק שלוש פעמים במהלך הסימולציה היום, מסתבר שתרגילים כמותיים הם נוסחה נהדרת לשנ"צ קצר.

כמובן שעוד לא למדתי להתגבר על הפחד, חרדת נטישה קוראים לזה?

וואו אני נשמעת כמו פרומו גרוע.

בשבוע האחרון העייפות גברה עליי, אני מודה.

לילות שלמים של זיוני שכל וניתוחים נגמרו באי הבנה אחת גדולה ובפליטת פה מביכה ומיותרת לחלוטין.

לא הלך טוב ביום חמישי, יום שישי אפילו נגמר יותר גרוע אבל העיקר שהשבוע הנוכחי התחיל במה שנראה כמו רגל ימין.

העיקר שאתמול הבנתי את הכוונות האמיתיות, עכשיו זה הרגיש נכון.

נראה לי שכנות תהיה פיתרון טוב לכל העניין, גם עם עצמי, גם כאן לא רק עם אחרים.

לפחד פחות ולרדוף אחרי האידיליה שתמיד רציתי להגשים, פשוט לזרוק זין.

לעבור את המבחן המאיים הזה בעוד שלושה שבועות שעד לפני יומיים נראה לי כמו הדבר הכי חסר ערך בעולם, בלי רגיעון ועם לילה של שינה לפני. פשוט לזרום ולא לתת לדברים לשבור אותי.

יצאתי גבר יום שישי, כן כן.

מלמולים מיותרים ושטויות זאת צריכה להיות הקטגוריה של הקטע הזה.