http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470סופרת כוכבים דרך חורים בשמיכהheCopyright 2026 Bad apple. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7952532<div align="right" dir="rtl">זה לא הזמן הכי טוב להתחיל לכתוב אחרי השורה הראשונה שהקלדתי כאן, אני די בטוחה שזה זמן גרוע. אני עצבנית, חסרת כל יכולת להתרכז. חסרת חיים בזמן האחרון, רק סופי השבוע מצילים אותי מהיגון הבלתי פוסק שבעבודה המחורבנת הזאת. נכון, יש עבודות גרועות יותר, נכון יש מקומות עם שכר נמוך יותר, אבל אני צעירה מדי מכדי להיתקע במקום הזה, או צעירה מדי מכדי להרים ידיים בכל מקום עבודה. כן בהחלט, רק ציניות, אין מוזה היום.</div>Sun, 18 Nov 2007 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7952532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7952532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7888810<div align="right" dir="rtl">הייתי אומרת שמדובר כבר בטקס קבוע, בדיוק ברגע בו נופלת עליי המוזה לשפוך את ליבי על המקלדת, המדיה פלייר מחליט להזכיר לי שהוא יכול להרוס הכל ולנגן שיר מרגיז. פתאום המוזה עוזבת וחוזרת בחזרה לגרון שבו תקועות הדמעות או בחזרה לבטן שם יש שכבות על גבי שכבות, פרט לשכבות של שומן גם הרבה מועקה ובעיקר אמת שלפעמים לא מוצאת את דרכה החוצה. היה כיף אם הייתי נהנית לחשוף הכל, סתם ככה, גם ביום יום. אבל אני חושבת שככה זה אצל אנשים חסרי ביטחן שמודים בזה, יש לנו חזות של נבלות- "האנשים החזקים", אלה שאפשר לנפנף כשלא נוח ולשים על ממתינה- כי ככה זה בסדר, הם יתגברו על זה (לא?). כמובן שאני, פרט לבן זוגי היקר, הבן האדם הכי ציני שאני מכירה- לא תמיד כלפי חוץ, אלא בתפיסה של החיים עצמם. אז כל משפט שיוצא לי הפה יוצר תגובה של- את רצינית?, את עצבנית? נעלבת? ומה יהיה הלאה... היום המוזה שורה עליי בגלל המרמור הבלתי פוסק על קבוצת האנשים שאיתם אני מבלה שעות מחיי בסופי השבוע, לא בטוחה שהייתי מכניסה אותם תחת הקטגוריה- חברים, לפחות לא את רובם. החברים האמיתיים שיש לי, לא מתאגדים במעין חבורה, ולמען האמת בתקופה האחרונה הגעתי</div>Sat, 10 Nov 2007 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7888810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7888810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7750591<div align="right" dir="rtl">כשתגיע לבית הספר, לא תדע שתצטרך אי פעם לגדול כשכבר תגדל, לא תרצה להתבגר כשתגיע לגיל ההתבגרות תאמין שאתה יכול להיות כל מה שתרצה כשתגיע לצבא, כל מה שהוא בלתי אפשרי יראה לך אפשרי מחוץ לכותלי אותו מוסד כשתשתחרר מהצבא תבין שתוך שניה כל הרצונות, השאיפות והאשליות למיניהן מתנפצות. כשתרים את עצמך, תחפש לעצמך מטרה חדש, תשלה את עצמך לכמה זמן, ואז תבין... אתה עדיין לא רוצה להתבגר</div>Wed, 24 Oct 2007 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7750591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7750591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7654409<div align="right" dir="rtl">למרות התחושות המוזרות שעוברות בי ברגע זה, החלטתי שדווקא זה הזמן לכתוב. להסתכל על הדף ולכתוב, או במקרה הזה להסתכל על המקלדת ופשוט להקליד. אני יודעת שזה פחות זורם ככה אבל לפעמים פשוט צריך לא?לפעמים, אני מאבדת את עצמי. יותר מהכל אני שונאת להראות שאני חלשה, התכונה הזאת דוחה בעיניי, אבל היא דוחה בעיניי רק שאני רואה אותה בעצמי. אצל אחרים, להיפך,אדם הכי חזק כשהוא מראה את החולשות שלו, וככה אני מרגישה יותר קרבה אליו, או שאולי זה נותן לי תחושת עליונות. הנ"ל היא עוד עובדה שקשה לי להודות בה. כאילו אני חושבת שעברתי את גיל 5 ויצאתי מהתקופה שבה אני מתרגשת מאנשים שלא שווים את המאמץ שלי, ובשבילם אני מתאמצת הכי הרבה. אני מרגישה שאני יכולה להוציא את זה מהם, את האהבה שלהם אליי, את התשומת לב, לפעמים את הסליחה שלהם. כמו במקרה של היום בדיוק, הפעם אני הייתי זאת שהעפתי, והוא לא היה חבר אלא ידיד ואפילו די טוב פעם. בתקופה הקרויה "התקופה שלפני". התקופה ההיא שהייתה לפני המפץ הגדול, משבר גיל ההתגברות שחוויתי בגיל 20, כן יש כאלה שמתבגרים מאוחר. לא רציתי אף אחד לידי אז, אמרתי לעצמי שאני עושה הכל לבד, פעם ראשונה</div>Fri, 12 Oct 2007 19:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7654409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7654409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7418915<div align="right" dir="rtl">הכל יוצא לי ממני ברוח פסימית שכזאת בתקופה האחרונה. תקופת החגים ששוב מזכירה לי שפרט למשפחתי המצומצמת והמדהימה אין לי שום משפחה בארץ. כותרות העיתונים בתקופה האחרונה וכל מיני התלחששויות מסביבי מטילות מרה שחורה. קניתי פמוטים חדשים, חזרתי להדליק נרות. התגעגעתי לכל זה, יש לי איזה חלל ריק בפנים. אני רוצה לנסוע מכאן, אבל אין כסף. דווקא לי יש. אז ככה זה כשפולטים כל מיני מחשבות אקראיות על המקלדת? טוב לדעת.</div>Tue, 11 Sep 2007 09:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7418915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7418915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7288587<div align="right" dir="rtl">אחרי שכתבתי את הכותרת פתאום נזכרתי שיש שיר של בריטני ספירס בשם הזה. אני מקווה שזה לא יגרום לטראומה אצל אף אחד. לפעמים שואלים אותי איך אני שורדת ככה בבית, ללא מזגן- אוי לא, ולמרות הגנים המזרח אירופאיים- אני בקטע של פוליטיקלי קורקט היום, אני מצטננת אפילו בקיץ. אם מישהו אי פעם יקרא פה או יהיה לו עניין באיכות- http://www.zshare.net/audio/32276391b68fc1 http://www.myspace.com/anakkamusic יום חם ומסריח.</div>Fri, 24 Aug 2007 13:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7288587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7288587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7275937<div align="right" dir="rtl">התנהגויות שתוקפות את בני משפחתי היקרים מאופינות על ידי שאיפה כלשהי להיות הכי צודק. מן הסתם אימי היקרה לא תסתדר עם בנו של אבי מהנישואים הקודמים, כמובן שהיא תסתדר עם כל שאר ילדיו אבל ברגע שהוא יגיע לארץ אז אנחנו מצטרך לחיות בתחושה שמתנהל קרב בבית. הוא אשם באותה מידה אגב, בתלונות בלתי פוסקות ובביקורת שהוא יורה לכל עבר כשהיא לא רלוונטית במיוחד, משרתת את המטרה, או הגיונית להיגוי בכלל אחרי תשע שנים שמשפחתי היקרה בארץ לא זכתה לראות את זיו פניו של האדון היקר. נכון הוא חצי אחי, אני בת 21 מחצית מחיי לא ראיתי אותו, מה שלא מנע ממנו להגיע לאבחנות "מדהימות" כשהגיע לארץ. אני לא כועסת עליו, החיים שלו מתוסבכים מספיק ללא ההערות שלי. כשכולם אומרים לך לברוח, אולי יש סיבה שתסתובב ותראה מי רודף אחרייך? אוקי זה לא היה הכיוון המדויק של המטאפורה המוזרה הזאת אבל כן... כולנו בבית רואים מהצד את היחסים שלך ושל בת זוגך ומנסים להתעלם מכל הסימנים, אבל יש גבול לכל דבר. זה נחמד שבגיל 40 פלוס אדם מרשה לעצמו להגיד שכולם יכולים לקפוץ לו. מדהים כמה שאנחנו דומים, גם חצאי האחים.</div>Wed, 22 Aug 2007 19:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7275937http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7275937http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7235395<div align="right" dir="rtl">אני פותחת דף חדש. אני מתאמצת ומנסה כל פעם לעכל את מה שקורה ולא מצליחה. אני מאוכזבת ומשלה את עצמי שמשהו ישתנה, או שמשלים אותי. אני פסימית, כנראה שזה בצדק. מה זה החרא הזה. כמה פואטי.</div>Fri, 17 Aug 2007 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7235395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7235395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7208103<div align="right" dir="rtl">"גם כשהזמן עובר פתאום מנסה למצוא מקום בלילה" התקבלתי לעבודה ההיא שכל כך רציתי, כמובן שאני צריכה לשלב את זה בעבודת דיילות שלא מרגשת אותי בכלל. ממש אבסורד, למכור לישראלים כשאין מבצע או דוגמיות חינם, מעניין אם יזרקו עליי עגבניות או שסתם יצעקו עליי. זה לא שאני פסימית (אוקי גם) אבל קהל הקונים הישראלי הוא דבר נוראי ומזעזע, וכמה שאני מאמינה ביכולות המכירה, הנחמדות והחיוך החינני שאני צריכה מאוד להשתדל כדי שהוא יצא כמו שצריך, נראה לי שדי קשה לשכנע בחורות מסכנות ותמימות לקנות תחבושות, טמפונים או מה שזה לא יהיה. בכלל הבטיחו לי שאני אחלק דוגמיות של פודינג. עכשיו זה נראה הרבה יותר נורא פתאום הא? אבל השכר מפצה על כל הדברים האלו אני חושבת. קרובי המשפחה מגיעים היום בלילה, האמת היא שאני מאושרת, אוי כמה שזה נשמע ציני. אני באמת שמחה שהם מגיעים, האחיינים והאחים החורגים:) שוב דירת השלושה חדרים בקושי תהפוך לקרקס ולסוג של שוק, במיוחד לאחיין חובב הגדג'טים שלי שבפעם האחרונה שהוא היה כאן, הרס שני שלטים, מנורה, את המחשב שלי, נראה לי גם רדיו בקיצור הילד יהיה מהנדס כשיגדל, פוטנציאל כבר בגיל 7. העיקר שקנ</div>Tue, 14 Aug 2007 12:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7208103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7208103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7166584<div align="right" dir="rtl">הנה, אולי אני מתחילה את החיים. לפחות סוג של הגשמת עתיד, מחזיקה ידיים שהכל יסתדר באופטימיות שלא אופיינית לי בכלל. מקווה להצליח לתמרן בין הכל. לא מאמינה שהיא טסה, או שהם מתחתנים. או בכלל.. מקיאה את כל מה שיש לי להגיד, בצעקות, עליו, או בבכי, או במשהו רק שיהיה. זה מרגיש לי רע עכשיו. מרגישה כאילו סתם, אין טעם לדבר לפעמים, שהעצבים מיותרים ושהתחושה הכי גרועה שיכולה להיות לאדם היא שמאוכזבים ממנו. אני לא בסדר, אני מבינה את זה, אבל לכולנו מגיע קצת מעבר לא? או לפחות את הבסיס. לא, אני לא מרוצה. מצד שני, מה חדש.?..</div>Thu, 09 Aug 2007 14:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bad apple)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=398470&blogcode=7166584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=398470&blog=7166584