השבוע הייתי בקורס משתחררים במרכז. כדי לצאת לקורס הזה הפכתי עולמות במיוחד שמחזור קודם ויתרתי עליו בגלל שזה היה באמצע ההכשרה.
המחזור כל כך נלחמתי שזה יהיה על שבוע ש.מ.ר אחרת לא הייתי יוצאת ושירז המלכה הזאת סידרה הכל.
האמת שבהתחלה יצאתי רק כדי להרוויח משהו מצה''ל, סתם לסמן שלפחות קיבלתי משהו. לא באמת רציתי ולא חשבתי שהוא יתרום לי.
כשהגעתי הבנתי כמה טעיתי ביחס שלי לקורס.
התכנים היו נהדרים ולימדו אותי המון. האנשים היו אחלה למעט כמה שעדיין הסתדרתי איתם אבל גרמו לי לחשוב יותר. למשל 3 קיבוצניקים שכל כך מקובעים לקיבוץ שלהם או נוכחתי לדעת איך המדים והעיניים הכחולות משפיעים על אנשים- אצל איזה צנחן פלוץ למשל שאהבו אותו מסיבה לא ברורה.
בכל אופן כל השבוע הייתי במרכז, הייתי טיפה בים ובעזריאלי והסתובבתי והיה נחמד, פתאום להשתחרר זה לא כזה נורא.
הייתי אצל אחי במכינה, פשוט מקום מדהים. כל כך שינה את דרור, ישב לפניי גבר ולא אותו ילד של לפני שנה.
שבוע שעבר הייתי עם ג'ני אצל ידידים שלה, הראל וקיקי. היה מאוד נחמד, היו שם זוג אתיופים שהתחילו לרדת אחד על השניה כל כך מצחיקים. הראל היה עם ג'ני מתישהו לפני 6 שנים וזה פחות או יותר היה הכיוון. בחמישי שוב היינו אצל הראל ואני אמרתי לעצמי שאני לא חוזרת לשם יותר כי נמאס לי להיות גלגל שלישי. כשחזרנו הראל הקפיץ אותנו הביתה ואז התקשר אלי. הוא הגיע לרחוב שלי ואז אמר שהוא בדר''כ לא עושה את זה אבל מי שמוצאת חן בעיניו זאת אני והוא בבעיה וכו כו. אוטומטית הייתי חברה טובה ואמרתי שאם לג'ני יש משהו אליו אז אני מחוץ למשחק. אבל האמת היא שזה דיי עשה לי טוב כי לא התאמצתי בכלל פשוט הייתי אני וזה מצא חן בעיניו. עכשיו אם נראה קצת מעבר לשטחיות של 'וואו איזה כיף לי הוא רוצה אותי' התחלתי טיפה לחשוב. בצבא כל כך התרגלתי לזה שאני לוחמת ולזה שצוחקים על זה ששכחתי שיש בי קצת יותר. כמה התענתי בגלל סופר, בגלל איזשהי מדריכה או אפילו שיר. כמה הורדתי מעצמי בגלל המצב המסויים הזה. עד כדי כך שיצאתי עם אדם. מודה אדם היה נראה בהתחלה תפנית ממש טובה אבל אחרי 2 דייטים הבנתי שזה לא זה. אבל כשהתעצבנתי על סופר שלחתי לו הודעה וזה היה טיפשי מבחינתי.
הבעיה היתה שהאמנתי למסגרת שהכניסו אותי אליה ולי היה חלק בזה. כל כך נשארתי בריבוע הזה שבאמת חשבתי שאין שם כלום בשבילי ואין לי כלום להציע.
כל כך הרבה סבלתי בגלל השטויות האלה ולשם מה?
לסופר כנראה יש לי איזה משהו בכל זאת יש בי איזה געגוע אליו אבל כל זה יכול להפטר בעוד שבוע של חופש.
מתחילים לחשוב בקורס משתחררים, על הכל, גם מה שלא קשור וזה מה שקרה לי.
עדיין לא יודעת לאן פניי מועדות אבל אני בטוחה שזה יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
