http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789"הסוד הוא כאן בהווה. אם אתה שם לב להווה אתה יכול לשפר אותו ואם אתה משפר את ההווה מה שיבוא אח''כ גם הוא יהיה טוב יותר..'' - האלכימאי. heCopyright 2026 כמו מדבר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13510528<div align="right" dir="rtl">14/10/12 מיקום: ווארז, פרו שעה: 23:09 הנוף: חשוך אבל מקודם השקפתי מבעד לחלון על הפסגות הלבנות של ההרים האינדיים. מחשבה: אלוהים אני בפרו! יומן מסע כל זה נכתב כמובן בדיעבד אחרי שאני כבר חודשיים כמעט מטיילת 21.8.12 היומיים האחרונים לפני הטיסה היו רווי מחשבות ואירועים, לא הצלחתי כמעט לישון. בשבוע האחרון לפני הטיסה נפלה עלי עצבות רצינית וכבר לא היה בא לי לנסוע. את הכרטיס בסוף קניתי ממש יום לפני הטיסה והחלטתי בכובד ראש לנסוע ולהשאיר את אמא שלי בארץ לבדה. מרגע שקניתי את הכרטיס הכל הסתדר באורח פלא כאילו מישהו מלמעלה מכוון את צעדיי כך שאפילו בבוקר של היום של הטיסה עברתי טסט! הדרך לנתבג לא לקחה הרבה זמן אבל היתה רווית רגשות כי בו זמנית התכתבתי עם סופר שהחליט להגיד שהוא חושב עלי עדיין והוא תמיד היה מעוניין בי רק לא ידע איך לתקן את זה. זה החזיר אותי מעט אחורה מה שממש לא רציתי שיקרה. כשהגעתי לנתבג עברתי תהליך מאוד קצר של בדיקת תיקים בגלל שבחור שעבד שם ניסה להתחיל איתי. הייתי מאוד מוחמאת וזה גם בעיקר העביר לי את הזמן עד הטיסה. הטיסה הראשונה עברה בהצלחה</div>Mon, 15 Oct 2012 06:35:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13510528http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13510528http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13364769<div align="right" dir="rtl">יש משהו שאני חייבת לכתוב כדי שאני לא אשכח.. לכל דבר יש סיבה. הסימנים הם כאן צריך לדעת לקרוא אותם, אני יכולה להבחין בסימנים יודעת שזה קורה מרגישה משהו שגדול ממני ומהיומיום שלי משהו שמתחבר ישר לנשמת העולם אבל לא מצליחה לפרש אותם. אני לא יודעת מה לעשות בעקבותם. אולי לכל אדם נועדה דרך מסויימת ייעוד מסויים בחיים ושום דבר הוא לא מקרי כמו שאנחנו חושבים. אולי הסיבה לסבל של האדם בחייו זה התעלמות מהדרך שנועדה לו. כשהאדם הולך בדרך שלו הוא מרגיש שלם עם עצמו הוא מרגיש סיפוק הוא מרגיש משהו שבוער מפנים ומחלחל לכל תא בגוף שלו. כשהאדם בוחר בדרך שמסיטה אותו מהייעוד האמיתי שלו הוא חווה סבל, זה הדרך של היקום להחזיר אותו למסלול שלו. בדיעבד כשמסתלכים אחורה אפשר להבין שאירועים ספציפים שקרו לנו הם שהובילו אותנו לנקודה בה אנחנו עומדים היום. אני יכלה להסתכל לאחור ולדעת שכל דבר שעשיתי היתה לו סיבה ורק עכשיו אני יודעת. מכל דבר שקרה לי השכלתי ולמדתי והבנתי והשלמתי עם המאורע. הוא, הוא היתה הסטה ברורה מהמסלול שלי מהייעוד שלי שכמעט ושכחתי מי אני. הכל בפנים כבה, האש הבוערת כבתה. הסבל היה שם כבר מההתחלה</div>Sat, 14 Jul 2012 03:16:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13364769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13364769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13363163<div align="right" dir="rtl">אוקיי, עדיף בחוץ מאשר בפנים לא? ככה לפחות אומרים, אולי זה תופס גם פה. כשהייתי קטנה היינו הולכים כל שבת לבריכה הפתוחה פה היה לנו מנוי. באמת כל שבת אמא שלי המלכה הזאת הייתה לוקחת אותנו, כמה היא השקיעה בנו. המים העמוקים בבריכה הזאת מגיעים ל4 מ' משהו בסגנון. בהתחלה היה לי קשה להכנס לעמוקים כי למען האמת פחדתי, אני אל השחיינית הכי טובה שיש עד היום אני לא יודעת לשחות חתירה, אין לי מספיק קורדינאציה בשביל זה. עם הזמן התרגלתי יותר לרעיון של המים העמוקים ולאט לאט התגברתי על הפחד הזה ואפילו התחלתי לצלול שם, כל פעם יותר עמוק. הקטע הזה אחרי שצללת ונגעת ברצפה שאתה חוזר, הקטע הזה בדיוק שאתה רואה את הסוף רואה את פני המים ולאט לאט נגמר לך האוויר ומרגיש כאילו אתה הולך לאבד את ההכרה עד שאתה מגיע לפני המים ולוקח נשימה עמוקה כאילו זאת הפעם הראשונה שאתה נושם, זה רגע אדיר. ככה אני מרגישה, אני רואה את פני המים חותרת למעלה בכל כוחי אבל לא מצליחה להגיע, זה כל כך קרוב אבל אני לא מצליחה, המחנק הזה אני לא מצליחה לנשום לא מצליחה להגיע לקטע שבו מתחילים לנשום. ככה זה הרגיש לי במשך 7 החודשים האחרונים. ניסיתי להלח</div>Fri, 13 Jul 2012 02:10:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13363163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13363163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13328615<div align="right" dir="rtl">לא בוכים על חלב שנשפך. זאת אמירה נהדרת, באמת, אבל בכיתי. אולי חודשיים או שלושה אחרי שהשתחררתי הכנתי עוגה. זאת עוגת שוקולד שכבות שכבר יצא לי להכין. רציתי להכין אותו לו, לעשות משהו בשבילו ולשמור על מה שיש בינינו. החלב נשפך על הרצפה ואני כמעט בכיתי. כלמה שיכל להשתבש קרה. כששמתי את התערובת בתבנית היה חור והכל נשפך. שם נשברתי. ישבתי על הרצפה על הברכיים ובכיתי כמו ילדה קטנה מהלב, מאז לא הפסקתי לבכות. בדיעבד אפשר להתייחס לעוגה הזאת כמטאפורה ורמז מקדים ליחסים שלנו. אין לי עם מי לדבר אני מדברת עם עצמי בראש שוב ושוב חוזרת על משפטים שאני רוצה להגיד לך. אבל הכל נשאר בראש רק שם. לא טוב לי אני אבודה וזה כבר לא זמני זאת המציאות וזה מה שיש. יש הרבה שאני רוצה לכתוב פה אבל לא יכולה. לא יכולה.</div>Fri, 22 Jun 2012 21:42:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13328615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13328615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13181191<div align="right" dir="rtl">אוי, האכזבה. הרגע הזה שבו אתה מבין שאין יותר ממה לצפות מהאדם השני הוא כל כך נורא. לקח לי זמן להבין דברים, מי נמצא שם בשבילי בשעת הצורך ומי לא. בהתחלה זה היה עם האנשים מהצבא שבאמת חשבתי שזה ימשך יותר אחר כך עם שירז שזה באמת כאב כי סמכתי עליה ועם ברקת שזה האמת קצת משחרר ועכשיו איתו. האמת היא שלקח לי זמן להבין שהוא לא באמת רוצה אותי. ההארה הגיעה אלי ביום שישי בלילה כשעבדתי קיבלתי ממנו הודעה שהכעיסה אותי. כל התפיסה שלו מוטעית בהתחלה התעצבנתי ואז זה נחת עלי. היתה קריסת מערכות שם וכל האולם השתתק. החושך והשקט בדיוק באותה שניה הביאו אותי להארה שהוא לא באמת רוצה ומספיק התעללתי בעצמי אז הגיע הזמן לסיים את זה. מאז כבר שבוע לא דיברנו ואני בטוחה מאוד שזה גם לא יקרה. כל זה מסמן לי שבזבזתי את הזמן שלי לחינם. בדרך גם הבנתי שבזבזתי את החיים שלי עד כה סתם כדי לרצות אנשים אז החלטתי שכשאני אסיים מועדפת אני אסע לעבוד בחו''ל קצת ארוויח קצת כסף על חשבון אנטישמים ואז אני אסע לטייל בדרום אמריקה. נשמע לי כמו תוכנית טובה בהתחשב בזה שג'ני כצפוי הבריזה מהתכנון לטייל ביחד ככי יש לה חבר חדש. אז אין לי באמת</div>Thu, 29 Mar 2012 18:40:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13181191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13181191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13073303<div align="right" dir="rtl">מה אפשר להגיד? יש כל כך הרבה אני מניחה. החיים כמו שהם עכשיו קשים לי. למרות שאני מתעוררת בבית שלי, במיטה הנוחה שלי כל יום ואוכלת אוכל טוב של בית, וכביכול עושה מה שבא לי מבלי שאיש לא יגיד לי מה ללבוש או עם איזה צבע גומייה בשיער או לק ללכת או מתי לקום או מה לעשות איכשהו הרבה יותר קשה לי. הרבה יותר קשה לי כי עכשיו החיים לא צבועים בצבעים של פטריוטיות וטבלת ערכים ומה נכון וכמה צריך לתת(והתשובה היא את הכל). עכשיו החיים בעיקר צבועים באפור. כשרק התחלתי לעבוד במפעל הייתי משקיעה מאוד מעבר למוסר עבודה הגדול שלי רק בגלל שכתוב על המדבקה MADE IN ISREAL כי לא רציתי שבחו"ל יחשבו משהו רע על המוצרים של ישראל. כמה פתאטי זה. בעיקר קשה לי בגלל שכל מה שפחדתי ממנו התגשם. בהתחלה הייתי בוכה כל הזמן ואז הבנתי שאני מבזבזת את הזמן שלי. מעולם לא הייתי זאת שמתייאשת בקלות אם אני רוצה משהו אני צריכה לקום ולעשות מעשה. אז הפסקתי לבכות והתחלתי לחייך יותר. זה עזר. הבעיה העיקרית היא שעדיין נותרה שאני בודדה. מאוד בודדה. והוא גורם לי להרגיש כל כך קטנה לפעמים שזה אפילו מדהים אותי. לפעמים אני אפילו מסכימה עם זה. </div>Sat, 25 Feb 2012 00:19:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=13073303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=13073303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12904241<div align="right" dir="rtl">אתמול היה לילה נוראי, אפילו בכיתי אצלו בבית מובן שהוא לא יודע בכלל כי הוא נטרק 4 דקות אחרי. נראה לי שזהו. אני מפחדת להשאר לגמרי לבד ועוד יותר אני מפחדת לאבד אותו כי הוא אוהב אותי ואני באמת חשבתי שזה יחזיק לאורך זמן. אני מפחדת שאני בחיים לא אפגוש מישהו שיאהב אותי ככה. הוא אוהב אותי זה נכון אבל אני לגמרי חסרת משמעות לכולם אז למה שזה יהיה אותו דבר איתו? הרי כל מה שרציתי זה רק טיפה אכפתיות. אז אתמול הבנתי שזה נגמר. אני לא יודעת בכלל למה אני מצפה.. למי אכפת. זהו מהיום אני עושה רק מה שבא לי. רק מה שאני רוצה וזהו זה לא אמור לפגוע באף אחד כי גם ככה אין לי אף אחד בחיים. הכל מאוד ריקני.</div>Thu, 01 Dec 2011 00:56:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12904241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=12904241http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12899938<div align="right" dir="rtl">אני אומללה. אני אומללה כי כלהסיוטים הגדולים שלי התגשמו ואני באמת תקועה פה בלי אף אחד. יום חמישי היתה המסיבת סוף קורס ובאמת באמת הרגשתי הכי לא קשורה לכל הסגל שם. פתאום נפל לי האסימון לגבי המון דברים.הבנתי שאני באמת לא יכולה לסמוך על אף אחד חוץ מעצמי. זה לא לגמרי נכון אבל בהחלט הבנתי שעד עכשיו הימרתי על הסוס הלא נכון. היה לי פשוט לילה נוראי באמת באמת. ומאז לא הפסקתי לבכות. פשוט ככה. הבנתי לבד שאני דיי בדיכאון אבל לא ידעתי מה לעשות כדי להוציא את עצמי מזה. שירז זרקה לי שסופר לא באמת איתי ולקח לי זמן להוציא ממנה את זה ששיר אמרה לה שהם התנשקו. זה כאב לי לא בגללו כי איכשהו ידעתי שזה קרה וגם לא בדיוק היינו ביחד והתקדמנו הרבה מאז ואני באמת מאמינה לו שהוא אוהב אותי. פשוט כל כך כאב לי שחברה שלי כל כך רגישה אלי שהיא זורקת לי הערות וזהו ואפילו לא אכפת לה מה קורה איתי אח''כ אז או שתגידי או שתשתקי זה מה שחברות עושות. עכשיו היא כתבה בפייסבוק הודעה משותפת לי לואזה ולשיר כאילו כמה את רוצה להשפיל אותי כבר? מה הקטע שלך. זה מעציב אותי. מעציב אותי שהחיים שלי כל כך ריקניים. מעציב אותי שהשתחררתי כשאין א</div>Mon, 28 Nov 2011 23:10:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12899938http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=12899938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12834857<div align="right" dir="rtl"> גבירותיי ורבותיי, אני שמחה להודיע, בריש גלי, שאני משוגעת. מה משוגעת, פסיכית, חולה על כל הראש ועוד מאות דימויים כמוהם שיעשו עימי חסד. משוגעת. כן זאת לא בושה, זאת אני. הבעיה היתה שמעולם לא הייתי נורמלית, אחרי הכל אני הבת של אמא שלי ולמרות זאת תמיד חייתי בהכחשה. ידעתי שאני לא מאה אחוז אבל מעולם לא הודתי בפניי וחס ושלום לא לפני אחרים באי שפיות שלי. כן, חייתי בהכחשה וזה עלה לי ביוקר. למשל במערכות יחסים כאלה ואחרות. כל דבר שהיה מעצבן אותי הייתי מבליגה שומרת בפנים לא מספרת ואז בסופו של דבר מתפוצצת. עם בחורים זה היה ההפך,לא הייתי מדברת בכלל, הכל היה מתבשל בפנים ואז הייתי נפרדת מהבחור. ככה סתם. לקח לי זמן להבין שיש לי בעיה ושזה בסדר, אני אשה. כאלה אנחנו משוגעות. בין אם זה מתפרץ או לא בסופו של דבר כולנו פסיכיות. עכשיו נותרת רק השאלה, איך אני מתקנת את זה? איך אני מבטיחה שאני לא אשתגע על כל הראש בפעם הבאה ואהרוס את מה שיש לי? 1. להפסיק לתת לרגשות לשלוט בי או להפסיק להיות אימפולסיבית. אני אעשה פה טובה לעצמי ולכל המין הנשי ונייחס את זה פה להורמונים. אז די. אנחנו במאה ה21 מותר לך</div>Fri, 28 Oct 2011 02:10:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12834857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=12834857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12817649<div align="right" dir="rtl"> אני, אני.. אבודה. התודעה שאני משתחררת בעוד 3 שבועות ניכרת בי עכשיו, התוצאות לא טובות. אתמול יצאת עם ג'ניה וחבריו. אני ועוד 4 בנים, זה לא חדש. באדלר הרגשתי לא בנוח כי היה צפוף וכי אולי רק ככה זה נראה אבל יש מצב שג'יניה חושב שזה מעבר לידידות? עכשיו הם התקשרו והזמינו אותי איתם לדיסקוטק. בתכלס אין לי באמת מה לעשות ואולי יהיה נחמד אבל לא בא לי לשדר מסרים לא נכונים. אחרי הכל אני תפוסה.. או שלא? כל הנסיבות מצביעות שלא. אני והוא לא חברים מוצהרים, מעולם לא רציתי את זה ויותר נוח לי ככה. ככה לא צריך להגדיר כלום, הכל יותר פשוט, יותר קל לשכוח אנשים ככה ובעיקר כשיום אחד והוא קרוב מתמיד נפסיק להפגש זה לא יכאב כל כך כי מעולם לא היינו ביחד. אבל אני כן רוצה לצאת איתו לסרט ולראות אותו במשך היום ואז ללכת לישון איתו בלילה. אני יודעת שהוא אוהב אותי כי ככה הוא אומר. כי רואים שהוא מרגיש משהו באמת. האם זה מספיק לי? בינתיים כן. כנראה. אני משתחררת עוד 3 שבועות ואז הקשר הזה או מה שזה לא יהיה מסתיים במילא. אני מפחדת ממחוייבות. פחד מוות. אותו אני אוהבת עדיין לא אהבתי ככה מישהו. אבל עם כל הפחד הזה והידי</div>Wed, 19 Oct 2011 22:35:00 +0200r_hel@walla.co.il (כמו מדבר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=396789&blogcode=12817649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=396789&blog=12817649